מאז ועד היום הדימוי של האישה "הרעה והשלילית", הנו חלק בלתי נפרד מכל תרבות: מכשפה, אלילה רעה, בעלת אוב, אשר בדרך כלל הייתה מכוערת ורעה, אך יחד עם זאת גם שטנית, שוברת לבבות המסוגלת לדחוף את הגבר לאבדון ולתופת. בדרך זו המיניות הפכה למילה נרדפת עם חטא, לכלוך, איבוד ההגיון, זו הסיבה , "הצד האפל", של המטען הארוטי שלנו נמצא ב"ירח האפל" הידוע באסטרולוגיה כ"לילית".
חוה ולילית
בתרבויות שונות, דמות האישה מופיעה במפוצל, האחת – דמות האישה הנאמנה, אשת איש מסורה והשניה – דמות האישה הפרוצה – האישה העצמאית, החשקנית, המפתה, ההולכת אחר תאוותיה והנאמנה בעיקר לעצמה.
במסורת היהודית עולים שני טיפוסי נשים – חוה ולילית, בחייו של האדם הראשון מתחילת בריאתו. לפי המסורת הקדומה לא חוה הייתה אשתו הראשונה של אדם, אלא לילית והיא נבראה מן האדמה, כמו האדם עצמו. מכאן גם באו אפיוניה המרכזיים.
השם "לילית", נגזר ממילה אשורית עתיקה "ליליטו" ומשמעה – "נשמה ורוח" והיא מתוארת לעתים, כמפלצת לילה שעירה, מעין ינשוף ממין נקבה. האגדה ממשיכה ומספרת שלילית והאדם הראשון קורצו מאותו החומר – האדמה ואי לכך היו שווים מכל הבחינות. לילית ניתנה לאדם לאישה, על מנת להפיג את בדידותו, אלא שזו לא קיבלה את מרותו וסירבה "לשכב תחתיו". מכיוון שכך, היא ברחה מהמקום, פנתה לים האדום וחברה לשדים וילדה שדים ורוחות.
הקדוש ברוך הוא שיגר אליה שלושה מלאכים, על מנת להחזירה לבעלה תוך הזהרה, שאם לא תשוב, ימותו כל יום מאה בנים מבניה. לילית העדיפה את העונש על פני חזרה לבעלה, שנהג בה בשררה על פי דבריה.
אלוהים העניש את לילית וגזר מיתה על מאה מילדיה, בני השדים מדי יום ביומו, אולם היא עצמה נמלטה מקללת המוות, שהשיגה את האדם, מפני שנפרדו דרכם, זמן רב לפני, שהאדם חטא וגורש מגן העדן.
היות ולילית נענשה בעטיו של אדם, נוטרת היא, עד היום, נקם בצאצאיו ופוגעת, על פי ההגדה בתינוקות רכים וממיתה אותם.
בעבר, קמיעות נגד לילית לשמירה על היולדות, היו נפוצים ביותר. צורותיהם הקדומות נמצאו בארמית. לפי הנוסח העברי הראשון, יש לרשום בקמיע שמות שלושה מלאכים מתגברים על הלילית ולצייר את דמותם. קמיעות בתבנית זו גם נדפסו מן המאה ה- 18 ואילך. לפי ספר "שימוש בתהילים" (מתקופת הגאונים) כתבו בקמיע את מזמור קכ"א או קכ"ו ואת שמות המלאכים. בארצות המזרח השתמשו בקמיעות, שצורה בהם לילית עצמה "האסורה באזיקים".
דמותה של לילית הנה רבת פנים ורבת כישורים. היא בעלת חוכמה מצד אחד ונשלטת על ידי היצר מצד שני. היא המודל הרגשי-מיני, האישה "האפלה", היצרית, המינית, הנחשקת והמושכת, בעלת מיניות משל עצמה, המאיימת על התא המשפחתי המסורתי ולכן מהוו פוטנציאל של משיכה והרס.
לעומתה אנו מוצאים את חוה, האישה הנאמנה, אם המשפחה, נושאת המסורת. האישה הנבונה והאהובה.
אם נצא מתוך המונחים המסורתיים של קוטביות גבר/אישה, אנו יכולים לראות את "לילית" קשורה באופן ישיר עם נושא ה"טאבו", עם האסור והמותר בתוך החברה, בה אנו חיים.
"לילית", כגוף שמימי, מצוי תמיד בצד האפל של הירח, כאילו היה "ירח רפאים שחור" של כדור הארץ, התגלה בשנת 1897 על ידי האסטרונום הגרמני ד"ר ג'ורג' וולטמט.
תנועתה הממוצעת הנה שלוש דקות ושתי שניות ליום וסביב הזודיאק היא נעה במהלך 126 יום בערך. היא רחוקה מכדור הארץ כמעט פי שלוש יותר מאשר הירח.
הסימן האסטרולוגי של הלילית הנו – מעגל המסמל את זרימת האנרגיה המושלמת ההרמונית וקו אלכסוני החוצה את שני צדדי החיים – החיובי מול השלילי, כלומר סמל לזרימת הרמוניה מופרעת.
אסטרולוגיה, מיקומה של "לילית" במפת הלידה, מציינת את הדרך, שבה האדם מטפל עם נושא ה"טאבו". בדרך כלל הנושא שבטיפול הוא נושא המין והמיניות. במונחים של חרדה. לילית מציינת את הדרך שבה האדם רואה את עצמו ביחס לנורמות החברתיות.
במפה האסטרולוגית, חשוב לראות את ההיבטים (זוויות בין כוכבים), שהלילית עושה עם גרמי השמים האחרים.
הלילית היא גורם בעייתי במקומה בהורוסקופ. היא מחסור של טוב, טפיל הניזון מהבחירה הלא נכונה של האדם, אף על פי שהיא רשעית ומבשרת רע, האדם נמשך אליה. היא צד אפל של הירח. הלילית מסוגלת להוביל את האדם למחשבה, שהדרך הטובה ביותר היא הדרך הקלה והיא מסכנת את יכולת האדם לבחור בחירה חיובית. היא מעודדת חולשות רצון, כיון שהיא אנרגיה חסרת נשמה. היא הרעב לתשומת לב, הזעקה בדממת הליל, היא משיכה מינית בלא אהבה ואושר. במושגים המודרניים היא הזונה המשתעממת בקלות, הנעה בחושניות בחיפוש אחר שבילים עם לב סגור לרגשות האחר. היא הצלע השלישית. אנרכיה צעקנית, מפתה, חצופה, אבל בעמידתה בפני האמת היא נעשית אילמת, מכאן הבחירה המתמדת להרמוניה ולטוב, מול הרע השטני. הלילית היא איום על הבחירה הנכונה ועל כוח רצונו שלה אדם. היא סמל הפגיעות המפתה את האדם לבחור בפרי האסור.
בהיותה חסרת נשמה, קשה לה מאד לגעת בענייני נשמה. היא מצביעה על קשיים מושרשים, בעיות ופחדים תת הכרתיים, נקודות חלשות תאוות וכו'. לעיתים היא מצביעה על הצד האפל של האישיות, אותם הפנים, שהאישיות מנסה להסתיר. לילית פועלת, כנגד אינסטינקט החיים מול המוות. היא מוציאה את התשוקות האפלות והעמוקות ביותר, על מנת להתעלות מעל אינסקטינט החיים – ההגיון, כך שהאדם עיוור לכל הסובב אותו ומנסה בכל דרך וכוח לשלוט.
הלילית במזלות:
בכל מזל, ללילית יש מרכז כוונה שטני והוא: לנתץ, לערער את היסודות המוסריים, לזייף ולהכחיש דרך המזל שבו היא שוכנת והמחפה עליה.
האוויר (תאומים , מאזניים ודלי)- מאפשרת בחירה נכונה יותר.
במזלות האדמה (שור, בתולה וגדי) - היא פרקטית.
במזלות המים (סרטן עקרב ודגים) – היא נועזת יותר בדרכיה השטניות.
במזלות האש (טלה, אריה וקשת) – מהווה גורם הרסני לרוחניות של מזלות אלה
ולדופק החיים, היא מחסירה משהו מהאמת, גורעת מהשיפוט הרוחני
הגבוה ומההחלטה הנכונה.
ביסודות הקרדינלים ( טלה, סרטן, מאזניים וגדי): מורגשת הפעילות ההרסנית של הלילית דרך נושאים אישיים, שותפויות,יוזמה או התחלות חדשות, נישואים, רכוש, הורים, ענייני חוק, מוניטין וקריירה.
ביסודות הקבועים (שור, אריה, עקרב ודלי) : חובות, אשראי, מסים, פרנסה, משמעת, נכסים, ארגונים, משכנתא, ניתוחים ומוות.
ביסודות המשתנים ( נראה את ההרס בכתב, תקשורת, נסיעות, חנוך, מגע יום יומי ובבריאות.
אין זה משנה באיזה מזל הלילית נמצאת. השפעתה ההרסנית היא בעניינים המשותפים לכל קבוצת מזלות (קרדינלי, קבוע, משתנה). הלילית מפחיתה מהיכולת של הדברים הטובים שכל מזל מציע.
בכל אדם אנו מוצאים את שלושת הדמויות , שהוזכרו לעיל: את אדם, את חווה ואת לילית המיוצגים על ידי השמש, הירח והלילית.
האדם מסמל את השמש – האור, היום וכל המצוי במרחב הפתוח.
חוה היא דמות הירח, המיוצגת על ידי הלילה וכל מה, שרוצה לצאת ולהיחשף בפני אור השמש, גם אם רק בהשתקפותו.
הלילית – מסרבת להיחשף. היא מעדיפה להישאר חבויה. נהנית במרחב הפעולה הטבעי שלה, שהוא הלילה. היא הסתירה בין צרכי השמש לבין עבודת הירח למען השמש. היא הורסת את עבודת הירח, בדרכים ערמומיות תוך חתירה תחת יצירתה. היא עושה את האדם מפוחד, על ידי כך שהיא נוטלת ממנו את בטחונו העצמי ומראה לו "היכן" ו"איך" להסתתר ואת הדרך הקלה לבריחה.
הירח הנה המשרתת של צרכי השמש בעוד הלילית מציקה ומפתה את השמש ומנסה להפריד בינה לבין הירח.
הומוסקסואליות, הפרעות נפשיות, פשעים, חוסר יציבות נפשית, ואף קטסטרופות, קשורים ללילית.
לסיכום
בתרבות האנושית נוצרו שני מודלים של התייחסות אל האישה, כחווה וכלילית ולעולם אין הן מתמזוגת זו בזו באופן הרמוני וכך אין ביכולתו של הגבר לחבר באישה אחת את האהבה ואת הארוטיות. על אדניה של הזהות המפוצלת הזו הוטבעה התרבות האנושית והיא תבנית יחסו של הגבר לאישה.
