והתשובה היא שהאהבה כפי שרוב האנשים חווים אותה מגיעה ממקור חיצוני להם ומכיוון שהיא מגיעה ממקור חיצוני היא נתפסת כמותנית, משום שמקור האהבה עלול יום אחד לקום וללכת. מחשבה זו מובילה להתנסות בזוגיות שאינה מאפשרת להם  לפתוח את עצמם ולקבל את בן הזוג שלהם כמי שהוא אינו נפרד מהם. הסיבה לכך היא שאין הם מכירים בכך כי הכול מה שהם רואים מחוץ להם הוא מי שהם.

כך שבעצם האושר הוא בחירה בין האהבה שאינה רואה גבולות, ולכן אין היא רואה את מה שמחוץ לה כדבר מה הנפרד ממנה, משום שאין דבר שהיא לא, לכן אם אין דבר שאין הוא אהבה, מה שמתקיים הוא אושר (אושר=אהבה).

לעומת זאת, אם קובעים תנאים גבולות וסייגים לקיום או לחיים אין זו אהבה ללא תנאי (היא כבר לא אושר) משום שהיא מראש מגבילה את עצמה דרך התנאים אותם היא קבעה. אם יש תנאים, התנאים דוחים את כל מה שאינו עומד בקריטריונים שנקבעו, ובכך יוצרים את הדואליות אך גם את המגבלות כלומר מה שנוצר אלא הן הגדרות ודואליות:

א.       מה שהוא אהבה.
ב.       ומה שהוא לא אהבה.

צריך לספר את הסיפור הבא ועל האושר ועל האהבה.

סיפור האושר השמחה והעצב

צרצר קטן אחד נשאר שעות רבות לבד  בביתו שבמעבה היער. הוריו נעדרו שעות ארוכות כי היו צריכים לאפסן במקום חדש את אספקת האוכל שלהם שנרטב בגשמים העזים שירדו במקום.

בתחילה שעשע צרצרנו את עצמו אך כאשר התאחרה השעה הביט בשעון והחל לחוש בפאניקה המתגנבת אט אט,  ולשמוע את  בעיני רוחו את קולה הרך  האומר לו " נשארת לבד הוריך לא יחזרו לקחת אותך יותר". הספקות החלו לקנן בליבו של צרצרנו, "איך הם יכולים להשאיר אותי לבד כל כך הרבה זמן", רטן, והלך לכיוון הדלת מציץ מבעד לחרך הקטן שעשה אבא כדי שהדוור יוכל להשליך את המכתבים. "פשוט לא אחראים אמר לעצמו כשהוא מרשה לדמעה קטנטנה ומלוחה ליפול אל הרצפה. "מתי הם כבר יחזרו" חזר ושאל עד שנרדם מול הטלוויזיה המרצדת שבחדר האורחים.

לפתע הסתובב המפתח  בחור המנעול, רעש הדלת הנפתחת העיר את צרצרנו משנתו, אבא ואימא הגיעו  כדי לראות מה שלום  הצרצר הקטן שלהם. פרץ הצרצר הקטן בבכי ושאל מדוע השאירו אותו זמן כה לבד והוריו  מיד שאלו אותו מה הרגשת כשחיכית זמן כה רב?

"קודם חשתי בפחד, כי חשבתי שלא אראה אתכם ועכשיו אני מרגיש שמחה כי אני יודע שאתם פה איתי".

המממ אמרה אימו, "אם אתה מפחד להיות לבד, המסר שאתה מעביר לעצמך הוא  שאכן אתה לבד ולכן החוויה שתחווה היא חוויה של בדידות. אם יש פחד בליבך, הוא משתלט על ראיית המציאות שלך, או אז אינך יכול לחוות/להרגיש כי בעצם אינך לבד. כל הזמן בו חששת להיות לבד לא היית לבד משום שכל הזמן אנו נמצאים  איתך.

הצרצר הקטן הביט בהם ואמר "קל לכם  לדבר אתם כל הזמן ביחד ואני כל הזמן לבד". פנה אליו אביו ושאל "מדוע אתה חושב שאי אפשר להיות ביחד כאשר כל אחד נמצא במקום אחר"?     

"משום שאם אני לא רואה אתכם אז אתם לא פה איתי" ענה הצרצר. "איך אתה יודע" שאלה אותו אימו, "כי אם אני רואה אז אני יודע" ענה צרצרנו בהתרסה. "בתוך פרח לבן ענה אביו, מצויים מאות אבקנים. הצמח באופן ספונטאני מכין את האבקנים שלו להפריית הצמח הנקבי בזמן מאוד מדויק, איך יודע הצמח כי זמן זה הוא  בדיוק הזמן בו הדבורים שבקעו מהביציות של המלכה  מוכנות לעוף ולאסוף אותם?

הצרצר הקטן ישב וחשב על מה שאביו ואימו אמרו לו, ואז פנה אליהם שוב ושאל "מדוע אם כן אני לא ידעתי כי אתם נמצאים איתי וחשבתי שאולי לא תחזרו יותר הביתה והצמחים  יודעים בדיוק מתי הדבורים יגיעו לאסוף את האבקנים שלהם?

אבא צרצר היה גאה מאוד על שאלתו של בנו, ופשוט חיבק אותו חיבוק עז וענה "המחשבות שלך הם הכלי דרכם אתה יכול לחוות את המציאות בדרכים שונות. כאשר המחשבות החולפות בשכלך  מספרות לך שאתה נפרד מאבא שלך ומאימא שלך ואתה מאמין כי כך הוא זה, אתה יוצר תחושה המספחת את עצמה אל אותה המחשבה. עכשיו מחשבה שצורפה אליה תחושה הופכת להיות רגש, השונה לחלוטין מהמצב שהתקיים לפני שהמחשבה, שייכה את עצמה לתחושה.

במילים אחרות המציאות לא השתנתה אבל אתה כן.

"למעשה" אמרה  האם "הפרח אינו עושה כלום כדי להיות מוכן לבואם של הדבורים הוא פשוט יודע כי כל מה שהוא מספק לעולם קשור לסדר המפקח על כל התהליכים בטבע כולל את שלו ולכן הוא לעולם אינו מודאג משום שהאפשרות המחשבתית כי אולי הדבורה אולי לא תבוא אינה מתקיימת. אין זה אומר שלא יתקיים מצב שבו דבורה לא תגיע אליו זו בהחלט אפשרות, אבל היא לא מתקיימת מבחינת הצמח מה שצריך לקרות יקרה. במילים אחרות אם תבוא  הדבורה או לא תבוא אינה מחשבה המטרידה אותו. מצב שאינו מאפשר בחירה בעצב או בשמחה כאפשרות, וזו  היא המציאות של הפרח החי כאן ועכשיו. 

כלומר אם אתה חווה פחד, ראשית יצאת משלוותך, שנית הווה אומר שאתה חושב שאתה לבד, שלישית הווה אומר שאתה חושב שאתה נפרד גם ממני, וגם מאבא.

"אבל מה עלי לעשות כדי שלא אפחד יותר כאשר אתם חוזרים הביתה מאוחר שאל הצרצר הקטן"?

"בניגוד למה שאנשים חושבים שום דבר" ענתה אימו, מה הרגשת לפני שחשבת שלא תראה אותנו יותר" שאלה אותו אימו שוב ברכות, "לא הרגשתי שום דבר מיוחד" הייתי שלו ושחקתי את המשחק חמישה גרגרי חיטה".

זה הוא בדיוק מה שאנו מכנים אותו אושר. כאשר אין אנו מאפשרים למחשבות להוציא אותנו ממצב זה בו אנו נמצאים בהרמוניה עם היקום". "מה קרה" שאלה אותו שוב האם "כאשר המחשבה נורא מאוחר והם לא חוזרים,  אני אשאר לבד פרצה לשכלך"  "התחלתי לפחד והייתי עצוב" ענה הצרצר, "ומה קרה כאשר ראית אותנו שוב בדלת" שאלה, "הרגשתי שימחה רבה" ענה הצרצר הקטן.

"השמחה והעצב נמצאים באושר הם מוכלים על ידו", אמר האב "כלומר הם נמצאים כפוטנציאל וכאפשרות הבאה לידי ביטוי רק כאשר אתה מוכן לעזוב את מצב החסד, כלומר לעזוב  את השלווה בה  נמצאת, בה שהית ללא מודעות למצבים דואליים כמו שמחה ועצב.

זה הוא האושר, והוא מציף כל פינה בישותך כאשר אינך מתיר לחשיבה  להוביל אותך למקומות היכולים ליצור חסימה על ידי יצירת מצב והיפוכו.

כאשר שלו אתה אינך יכול להיות נפרד. ולכן כל מה שאתה צריך לעשות הוא להמשיך באותה הפעילות  שגרמה לך להיות שלו.

זה אפשרי, אך זה הוא ההבדל בין אושר, לבין שמחה וכעס" .

ישב צרצרנו הקטן לאכול את ארוחת הערב, כאשר הוא מהרהר במה שלמד כל אותו היום.

©כל הזכויות שמורות לנתן אמסטר

נתן אמסטר
מורה לדרך התפתחות הנקראת "אנרגיית חיים אוניברסלית".
מנהל פורום אנרגיית חיים אוניברסלית בעידן הדלי.
doumind@012.net.il   http://www.universalenergy.co.il/