בתוך אחד משיעורים האישיים שהעברתי, פגשתי את החמלה. ביקשתי להתוודע אליה, להתקרב ולהסתופף בחיקה. שאלתי אותה, "מי את? מה יחודך?"
. וראו זה פלא, החמלה, כל מה שהיה לה לספר על עצמה, היה כי מהותה, היא "זמן הווה."
היא אמרה לי: "ראי אותי. מהותי, אני, הוא ההווה. אין אני שורה בעבר, ואין לי כל שאיפות אל העתיד."
זאת חמלה?- שאלתי, כמעט- כמעט בבוז.
-"כן, היא עונה. כי אני יודעת לקבל, ואת, אתם, המרפאים, רוצים כל הזמן לטפל. לתקן."
- "נכון", אני אומרת לה, ומתחילה להרגיש איזה קוצר רוח, או קוצר נשימה, או אולי קוצר ראייה?...מה, היא שופטת אותי על המקצוע שלי?
והחמלה, שחומלת אותי, רומזת לי, כי ממש בתוך שמה, יש אותיות מחלה, וכי התרופה לכל מחלה, היא חמלה. קודם כל, חמלה.
-"כן, כן, את זה אני כבר יודעת". בטח שיודעת. אז מה היא מתעקשת לברר? מה היא בכלל אומרת לי?
והחמלה, בדרכה הרכה והחומלת מספרת לי, שבכל פעם שאני באה לרפא, אני כמו אומרת לבורא עולם, כי איני מקבלת את ההווה כפי שהוא, כי אני רוצה משהו אחר, שלם יותר, יפה יותר, בריא יותר...וכי אני כבר אביא את השינוי, אני אעזור לאותו אדם להגיע אל השלם, היפה, הבריא... והמחלה, שבאה להראות מקום שמבקש שינוי לטובה, נכלמת, מתביישת. ומי בא לנחמה? החמלה.
החמלה אומרת לה, "מחלה יקרה, אני מקבלת אותך כפי שאת, מקבלת את הווה היותך, את חוסר שלמותך, את חסרונך, כיעורך, מבוכתך ובכייך. יפה את בעיני כפי שאת, ואין אני מבקשת לשנות ולו את הדבר הקטן ביותר שבך. יציר האלוהות את, ואלוהית את בעיני. "
כך היא מפייסת את המחלה במילותיה הרכות והטובות, מלטפת את לחייה ומונה מעלותיה. וראה זה פלא! מילים אלו, קבלה זו את מה שהווה, חוסר המוטיבציה להביא פרופורציות מושלמות יותר, ההסכמה והיכולת לראות את היופי שבכיעור, מביאים בדרך נס להחלמה שלמה של המחלה, והחמלה דובקת בה, ומתפשטת הלאה, ואותה מחלה, הופכת להיות לחמלה בזכות עצמה, ומפשטת עצמה בעולמו של הבורא, ככוח של אהבה ואור.
ובשל מה סיפרתי את הסיפור הזה?
לספר, שגם אצלי, ואולי אצל כל אדם שמטפל, ישנה הדילמה הזו שבין לקבל, ובין לטפל.
שכל טיפול, בשורשו, מבקש לשנות את שישנו, מבקש להגיד, כי המצב אינו מספיק טוב, אינו ראוי דיו, וכי חייבים לשנותו, לטובה כמובן.
ויש מקום אחר, מקום שיכול להכיל את הדברים כפי שהם. מקום שיודע לקבל. באמת לקבל.
ואני מקווה שאתם מבינים, שאני, שעוסקת בריפוי, לא באתי לשלול את הריפוי.
באתי לספר, שיש עוד מקום, שראיתי בחזון רוחי, שהוא מקום של שלמות גמורה גם בתוך חוסר השלמות. ויש טעם לשמוע אודותיו.
האם אני שם?
בוודאי שלא. הרי בריפוי אני עוסקת...
אילנה בן דור - הינה אמנית רב תחומית, העוסקת בצילום, כתיבה, שירה. משגילתה את יכולתה לראייה רוחית וריפוי אנרגטי, מזה כ18 שנה, היא עוסקת ביעוץ, הכוונה, ולימוד בקורסים לידע רוחני. היא מלווה תלמידים רבים, ומתמחה בפריון, ריפוי בצלילי קול וליווי אישי בהשראה רוחנית. היא מלמדת כיצד להתגבר על קשיים, לפרוץ דרך ולהגשים יעוד בכל תחומי החיים.
