עזרה צור קשר
עידן-הדלי - מגזין וירטואלי על אנשים, טבע, כדור הארץ והעידן החדש
???? ???????

ניהול רגשות בשני מצבים - חלק א' 
מאת: גבריאל רעם 
     
 

חלק א' - ניהול הרגשות בשני כיוונים
לכל בני אדם ישנו קושי גדול לנהל את רגשותיהם. ועד שלא לומדים ומתרגלים, לא יודעים לנהלם.
ומשפט המפתח כאן הוא: מה שאינך מנהל, מנהל אותך. וברגשות, או שהם מנהלים אותך (לרוב), או שאתה אותם.
עד שהאדם לא לומד לנהל את רגשותיו, רגשותיו נמצאים במצב של כאוס. (כמו שיח גדר בגינה, שאם לא גוזמים אותו, מסתיר את כל הגינה ומכסה אותה). רגשות הם חיוניות אדירה, שניתן לתעלה כדי שתזין את המערכת. אך אם חיוניות זו אינה מתועלת, היא מציפה את המערכת וקוברת תחתיה הכל.
היכולת לנהל את הרגשות הוא אחד מן הסימנים לכך שהאדם נמצא במצב של בגרות ריגשית. ובגרות רגשית, בניגוד לבגרות פיסיולוגית, אינה אוטומטית ולא קורית מעצמה. אצל הילד רגשותיו משתלטים עליו. אצל הבוגר זה אמור להיות להיפך. אך לא תמיד זה כך. וכדי לעבור ממצב של אינפנטיליות ריגשית לבגרות ריגשית, על האדם למתן, לרסן ולנתב את פעילות הרגשות בתוכו. אם לא יעשה כן לא יהיה מסוגל להיות מחובר לחייו הפנימיים מחד, ולרמת התודעה במוחו - כי תמיד רגשותיו ישתלטו עליו.
.
בניהול הרגשות ישנם שני מצבים דינמיים ואת שניהם צריך לדעת לנהל.
מצב א' - הוא מצב בו גירוי נכנס למערכת הריגשית וגורם לריגוש.
ומצב ב' - בו מתעורר רגש מבפנים, ויוצא החוצה מן המערכת כלפי העולם.
במצב א' גירוי גורם לרגש, במצב ב' רגש עומד להביע עצמו.
במצב א' זה מן החוץ פנימה, במצב ב' זה מן הפנים החוצה.
עכשיו, כל הגירויים והרגשות מתחלקים לשניים: חיוביים ושליליים. כאלה שגורמים לנו לגל של רגשות טובים וכאלה שגורמים לגל של רגשות לא טובים, שליליים.
רגשות טובים אין צורך לנהל, כי הם לא גורמים לנזק, מה שגורם לנזק אלה הרגשות השליליים, אותם צריך לדעת לנהל. (כן, כן, לנהל ולא לבטל, הסבר יגיע).
ככל שהחיים הפנימיים של אדם שואפים לרמה גבוהה יותר, וגם למימוש והגשמה - כך צריכה להיות יותר אבחנה לגבי מה נכנס פנימה. הדבר דומה למקום ציבורי, אם מדובר על סופרמרקט, או משתנה ציבורית, כל אחד יכול להכנס, אבל אם זה משרד יוקרתי, או אולם מועדון חברים, אפילו סתם מועדון (יש סלקטורים...), או להבדיל, מתקן בטחוני - לא כל אחד יכול להכנס. הרמה של מה שבפנים מתנה את הזהות של מה ומי שנכנס פנימה. אם לתא האורגני בגוף האדם לא הייתה יכולת דיפוזית, כלומר לסנן את שלא מתאים לו, הוא היה מורעל מזמן. הממברנה של התא נועדה בין היתר, לסינון חומרים, והיא מאפשרת רק לחלק מהחומרים לחדור דרכה פנימה והחוצה. רק ברמת הרגשות, רגשות מזיקים או אפילו רעילים, יכולים להכנס חופשי. אנו מבינים היטב כי יש מזונות שיכולים להזיק, כמו מרגרינה, פירות מרוססים, מאכלים עתירי כולסטרול,  צבעי מאכל וכו'. ויש גם מזונות מרעילים, כמו פיטריות מסויימות, אך שוב, מה שמבינים ברמה הפיסית, לא מבינים ברמת הרגשות.
והנמשל? רגשות שליליים הם כמו מזיקים בגינה, הם יכולים להזיק ועל כן הם אורחים לא רצויים, כי הם מעכירים את המערכת כשהם בפנים, וגורמים לעכירות תקשורתית כשהם יוצאים מן האדם בתקשורת בינו לבין הזולת. עד שאדם לא עושה הבדלה בין רגשות חיוביים ושליליים ויודע לסנן את השליליים - החלק החיובי שברגשותיו תמיד ייפול קורבן לחדירה (ואחר כך שגשוג) של רגשות שליליים.
.
גירויים חיוביים באים לתגמל ולהשביח את המערכת, גירויים שלילים באים להזיק וליצור ריאקציות שליליות.
האתגר במצב א' (כניסה של גירוי שגורם לרגש) הוא לא לאפשר לגירוי שלילי להכנס פנימה, (במידה והוא נכנס הוא יוצר כאוס במערכת הריגשית ומבחינה של דינמיקה גרפית נוצרת ספירלה שלילית).
האתגר במצב ב' (יציאה החוצה של רגש שלילי כלפי אדם אחר) - הוא לא לתת לו לצאת משליטה על ידי הגעה לטונים גבוהים. והפרמטרים שיש לשלוט עליהם כאן בהבעה של הרגש הם: הווליום, החום והמהירות שהאדם מאפשר, בהבעה של רגשותיו.
כלומר בשני המקרים צריך למתן ולרסן תגובה ריגשית קיצונית.
במקרה הראשון, מצב א' - הריסון צריך להתבצע מן הגירוי - פנימה; כשגירוי (כמו עלבון, פגיעה, וכו') - עומד ליצור דינמיקה שלילית.
ובמקרה השני, מצב ב'- הריסון צריך להתבצע מן הריגוש (רגש שלילי, כמו כעס, זעם, רוגז וכו') - החוצה.   
מה שמאפשר בשני המצבים את הקיצוניות, (ולאחר מכן את המצב הקריטי) - זו ההזדהות של האדם עם הרגש השלילי. במצב א' הזדהות גורמת לגירוי לחדור. ובמצב ב' ההזדהות גורמת לרגש המובע להקצין ולהגיע לטונים גבוהים והרסניים.
במצב א' ההזדהות תגרום ללכידה של האדם בתוך צינוק של גז ריגשי רעיל, ובמצב ב' מערכת היחסים של האדם המביע את הרגש, תלך לאיבוד בגל הגועש של הרגש הלוהב ומתלקח.
במצב ב' התסמונת מתרחשת בגלל שהרגשות מצויים במצב של לחץ, ובמצב א', זה בגלל שהרגשות נכנסים למצב שלמתח.  
(לחץ הוא מצב של עומס יתר התחלתי במערכת, ששואף לפרוק את העודף כלפי חוץ. ואילו מתח הינו מצב של עומס יתר קריטי שהיות והוא כבר קונס את המערכת, אין לה ברירה והיא חייבת להינעל כדי למנוע נזק פנימי נוסף).
במצב א' החדירה של גירוי שלילי לתוך המערכת מובילה לנעילה בספירלה שלילית, בעוד שבמצב ב', ההכנעות לקיצוניות בהבעה ריגשית, יובילו  לתשישות, כיהאנרגיות הריגשיות הגבוהות נשרפו בזמן ההתחממות.
ועתה לפירוט נוסף של שני המצבים, כל אחד בנפרד:
 
חלק ב'- מצב א', גירוי שגורם לרגש:
כשגירוי מגיע לרגשות, אנו יכולים להתערב ויכולים להימנע. התערבות נוצרת על ידי הזדהות עם האספקט השלילי או החיובי שלו עבורנו.
הזדהות זה ללכת לאיבוד ברגש, וכשזה קורה האדם כבר לא מבדיל בינו ובין הרגש, הם הופכים לאחד, הזדהות היא דבק. ולא ששניהם נהיים לאחד, זה יותר שהרגש הפגוע משתלט על האדם ובולע את זהותו. עכשיו מבחינת החדירה של הגירוי למערכת הריגשית, ההזדהות מעניקה לגירוי השלילי כוח תנועה נוסף ובזאת מאפשרת לו לחדור למערכת. ללא ההזדהות הזו - הגירוי היה נותר בחוץ. הוא חייב עזרה בדרך כדי לחדור למערכת הריגשית. הגירוי יכול להיווצר כתוצאה מכך שאדם מסויים בגד באמוננו, או מישהו מעביר עלינו ביקורת, אדם שעונה לנו בצורה גסה, או כל יחס שלילי שיכולים לגרום לנו להרגשה או רגש לא טובים - שליליים.
במידה וישנה הזדהות והגירוי חודר, הוא יוצר ויברציה שמהדהדת במערכת הריגשית וגורמת לכאוס, כמו שועל שחדר ללול תרנגולות. בשלב הראשון ההדהוד יוצר כאוס, בשלב השני נעילה. הכל קופא, והאדם הופך למנותק מעצמו ומתקשורת דינמית עם הזולת. מצב זה של נעילה ואר כך ניתוק, נקרא: מעורבות ריגשית.
עכשיו, עוצמת ההדהוד הפנימי (בתגובה לגירוי השלילי) נוצרת יותר בגלל עוצמת ההזדהות שלנו, מאשר בגלל עוצמת הגירוי עצמו. כלומר הגירוי יכול להיות זניח אך ההזדהות שלנו עימו יכולה להיות אדירה, ואז יווצר הדהוד פנימי עצום במערכת הריגשית. ולעומת זאת הגירוי יכול להיות אדיר, וההזדהות עימו זניחה ושולית - ואז ההדהוד הפנימי בעולם הרגשות יהיה מינורי. ואז גם לא תהיה מן הסתם מעורבות ריגשית.
כלומר, אם אדם נכנס למשבר נפשי (מעורבות ריגשית), כתוצאה מהדהוד חזק של הרגשות בתגובה לגירוי שלילי - זה כמעט אף פעם לא בגלל סיבה קשה, כמו בגלל עוצמת ההזדהות עימה.
.
ההזדהות גורמת לנו ללכת לאיבוד בגירוי שמאיים על השלווה הריגשית שלנו. אנו פוסקים מלהיות ישות מורכבת ואוטונומית, ומה שמשתלט עלינו זה מעורבות יתר באיום הריגשי.
בגלל הזדהות יתר עם איומים ריגשיים מצד בני אדם -הפכנו לכלי נגינה לקשיים ובעיות מן הסביבה, והם פורטים בנו ואנו מהדהדים אותם בכל מאודנו. למעשה כמעט כל גירוי גורם לנו להזדהות עם האספקט השלילי או החיובי שלו עבורנו. אך ההזדהות עם האספקט השלילי הינה תמיד טראומטית יותר מבחינת התוצאות שלה במערכת הריגשית שלנו.
אך הבשורה היא שלאדם ישנה כאן יכולת בחירה: הוא לא חייב להזדהות, להתערב, ללכת לאיבוד בגירוי השלילי שמאיים על המערכת הריגשית. הוא יכול לנתק את הזרם, לא לתת לגירוי כוח ובזאת למנוע ממנו מלחדור פנימה. במקום להתקרב לגירוי ולהבלע בו, הוא יכול להתרחק וליצור מרחק.
וכך, למנוע את ההדהוד, ולהשאיר את הגירוי ברמת הנקישה בלבד. מה שגורם לנזק זו הויברציה הפנימית, ההדהוד של המכה, ולא המכה עצמה. היא חסרת יכולת להזיק. אלה אנו המספקים את הסוס הטרויאני שמאפשר למכה להפוך להדהוד פנימי.
יכולת הבחירה הזו היא יכולת בחירה נשית (יינג). והיא שונה מיכולת בחירה גברית (יאנג). יכולת הבחירה הגברית קשורה ליכולת ליזום, להניע, להתאמץ ולדחוף. לתת למשהו כוח. ואילו יכולת הבחירה הנשית קשורה ליכולת להימנע,  להשאר קרה ולא מעורבת; לא לתת למשהו כוח.
חופש הבחירה הגברי נע במרחב של המשחק החיצוני, בעוד שחופש הבחירה הנשי נע במרחב של המשחק הפנימי.
המשחק החיצוני הוא בין האדם לסביבה, המשחק הפנימי הוא בין אדם לעצמו.
התרבות שלנו מעודדת חופש בחירה גברי, וכמעט שלא מעודדת חפש בחירה נשי. כך שקל יותר לגבר להגשים אפשרות בחירה מאשר לאישה.
 
חלק ג' - מצב ב', הבעה של רגש החוצה:
ראינו במצב א' כי הסכנה האורבת לאדם שלא מפעיל ניהול ריגשי היא להיות לכוד בתוך רגש גואה. במצב ב' הסכנה היא המלכודת של התחממות והאצה של הרגשות.
במצב א' על האדם לא להזדהות עם התגובה לגירוי השלילי במסעו פנימה, ולתת לו לגווע על ידי מניעת עזרה,
גם במצב ב' על האדם לא להזדהות עם הרגש השלילי, ולתת לו לצאת החוצה בלי הענקת כוח מצד האדם עצמו. להביע רגש ללא מעורבות ריגשית, ללא טעינה.
 
התרבות המערבית (וגם אסכולות אימון תודעתי לא מועטות, הדרך הרביעית למשל), מעודדת (בעיקר אצל גברים) אי הבעה של רגשות, לא רק רגשות שליליים, בכלל.
וזאת מתוך הבנה מעומעמת של משהו נכון: לא לתת לרגשות לסחוף את האדם לתוך המערבולת שלהם, אבל תוך תרגום שגוי וקיצוני של הבנה זו.
התרגום השגוי הוא ביצוע של הדחקה ריגשית. בשעה שתרגום נכון הוא למתן הבעה קיצונית של רגש.
מעל פני השטח, גם הדחקה וגם מיתון יכולים להראות אותו הדבר; אך זאת מעל פני השטח, בפנים, במהות, ההבדל גדול מאוד.
אכן וכאמור, יש כאן תחושה נכונה לגבי המצב הסופי שהוא שליטה ברגשות; לא לתת להם להתפרע ולהתלהם מעבר לגבול מסויים. אך שוב, השגיאה אינה בהבנה של איך המצב הסופי צריך להראות, אלא מהי הדרך להגיע אליו. התרבות המערבית, ובעיקר הרמות הגבוהות בה, כגון האקדמיה ורמות הניהול הגבוהות, חשות שרגשות מתלהמים מפריעים לעבודת המוח והתובנה.  וזה נכון בעקרון, אך אין ידע ומיומנות כיצד להוציא זאת לפועל, ובהעדר ידע, מדחיקים את כל ההבעה הריגשית כולה, שלילי כחיובי, ועד הסוף.  
הרגשות אמנם מפריעות למערכת המנטלית, (אבל גם לחיבור אל הנפש) במידה והן עוברות גבול מסויים של מתינות ורוגע. אך גם להן מקום, מיקום ותיפקוד. ואסור לשלול אותן על הסף.
ובכלל, כשמדובר על קטבים (גם על קוטבי הרגש והשכל כמו כאן, אך גם בכלל, כל שני קטבים, בכל רמה: עיצבית, מינית, שיכלית וריגשית) - הבעיה היא איך להגיע לאיזון נכון כדי ששני הקטבים יעבדו ביחד. ותמיד הפתרון הקל והגרוע, הוא לתת לקוטב אחד חופש מלא על חשבון השני. במקום סינרגיה דינמית - הענקת דומיננטיות לקוטב אחד על חשבון השני.
.
ובחזרה לאיזון הבינקוטבי כשהרגשות מהווים קוטב אחד מן השניים:
כל נסיון לפתח בני אדם מעל לרמה של בינוניות ממוצעת מחד, וכל ניסיון להפגיש את האדם עם פנימיותו מאידך -  חייב להפחית את פעילות היתר של הקוטב הריגשי, כדי לאפשר עבודה טובה יותר של הקוטב הנגדי. (בין אם הוא נפש מן הצד הפנימי, או תודעה מן הצד הגבוה).
אך לרוב עושים זאת בלהיטות יתר ובמקום למתן את הרגשות - מדכאים ומוחצים אותן.
ואם דומיננטיות ריגשית חזקה פוגמת בפעילות הקוטב הנגדי, הרי גם עיקור והכחדה מלאה של ביטוי ריגשי – גרועה אף היא. בהעדר חירות ריגשית מינימלית החשיבה הופכת לנוקשה, יבשה וחסרת חיוניות ואינטואיציה והנפש כלואה וחסרת יכולת לתקשר. כלומר, הבעיה עם הרגשות זה לא עצם ההבעה של הרגש, אלא הקיצוניות והווליום הגבוה שעימן הן מבוטאות.
על כן, אין צורך למחוק כל הבעה של רגש שלילי, כגון: אכזבה, מיאוס, עוינות, כעס, התמרמרות וכו' - אלא לרסן את הווליום והעוצמה. הסיבה מדוע מוחקים הבעה של רגש ביתר קלות מאשר ממתנים אותו, נעוצה בסיבה כי פשוט  קשה יותר למתן קיצוניות מאשר למחוק אותה כליל. המעבר מקצה לקצה קל יותר מאשר המעבר מקצה למקום כלשהו באמצע. כי לשם כך, יש צורך ברגישות, במודעות, בשימת לב, ויכולת שליטה פנימית.
.
לסיכום חלקים ב' וג':
הרגשות מצויים במצב של כאוס רוב הזמן; כל גירוי שלילי נכנס פנימה ומכניס את האדם למשבר.
וכל ריגוש שצף בפנים, ומובע החוצה במקסימום ווליום - גורם להתחממות הרסנית של המערכת הריגשית, מה שמצד אחד מעלה למערכת החשיבה מעין אדים ריגשיים שמערפלים אותה. ומצד שני סוגר את הישות הפנימית של האדם בכלא מתגונן.
 
ועתה להרחבה והעמקה של הקונספטים שהועלו כאן. וכדי לעשות זאת הנה שני מודלים: א. שלושת השלבים בדרך לדינמיקה וב. חתך הזהב. ..
גבריאל רעם, מומחה בעל שם בתקשורת הלא מילולית, מנהל מכון העוסק במחקר יעוץ והדרכה של שפת הגוף לארגונים חברות ועסקים. משמש יועץ ומנתח של שפת הגוף בכלי התיקשורת לדמויות פוליטיות בהופעות פומביות. מחברם של 4 ספרים בתחום זה.
כמו כן הוא סופר והוגה דעות, העוסק בתחומים מגוונים כתיאולוגיה, אקסיטנציאליזם, התפתחות, תודעה, רוחניות, יישות, ואחרים. חיבר עד כה 4 ספרים מתוכם ראו 3 אור.
האתר של המחבר: www.angelfire.com/ga/being
דאר אלקטרוני: gabyraam@barak-online.net
 
 

תגובות למאמר

הוסף תגובה      

תגובה לעירית

 בועז  -  2014-05-13 23:19:22 

אומנם אני מגיב באיחור של כמה שנים וזאת כי רק עכשיו אני קורא את תגובתך כאן באתר הזה. לכותב יש כמה תארים בין היתר בפסיכולוגיה והדברים שהוא כתב מגיעים אחרי שנים של מחקר מעמיק ועבודה מופלאה שהוא עשה ועודנו עושה עם אנשים שבאים ללמוד אצלו. לגופו של עניין להגיד שכל רגש הוא רגש ואין דבר כדה רגשות שליליים זה קשקוש מוחלט.
לא רק שיש רגשות שליליים הם עוצמתיים באופן משמעותי והיכולת שלהם לזרוע הרס גדולה משל הרגשות החיוביים לבנות. " כוחו של הרע להרע גדול מכוחו של הטוב להיטיב" משפט שהגה כותב המאמר הזה בדיוק. הדברים שאת כתבת מייצגים גישה מאוד פייסנית וניו אייג'ית שהיא שקרית כלפיי תופעה קשה שאותה אנשים חווים ביום יום. 
ניהול רגשות

 נינה  -  2010-10-13 21:08:34 

חבל! נכון ! גם אני חושב בלשון המעטה שדבריך לא מדוייקים 
קשקשת ברשת

 עירית נסימי  -  2010-03-27 12:20:58 

קראתי את המאמר שלך וגיבוב מילותייך וצר לי שאתה מפרסם דברים לא נכונים ומטעה אנשים אתה אינך פסיכולוג או פסיכותרפיסט והמוניחים שאתה משתמש בהם טועים ומטעים את ציבור הקוראים,לידיעתך אין מושג שנקרא רגשות שליליים כל רגש הוא רגש וניהול רגשות אמיתי הוא לתת במה ומקום לכל רגש שעולה בנו את ההתנהגות שאנו בוחרים לבטא אפשר לסווג כשלילית או חיובית מקדמת או הורסת הרגש הוא רגש בלי כותרות,חבל שאתה לא מציין מה השכלתך ומי שמך לכתוב על נושא כל כך חשוב בלי לחקור בספרים ובמחקרים
 

הוסף תגובה      

עידן-הדלי - גולשים לעידן החדש
הערה חשובה: הנכם נדרשים לקרוא בעיון את תקנון האתר לפני הגלישה והשימוש באיזורים השונים
מותאם לצפיה ברזולוציה של 800 על 600 פיקסל

ניהול תוכן מבית עידן-הדלי           חבילות אירוח אתרים
 

עידן-הדלי לאסטרולוגיה, הורוסקופ, תקשור, קריסטלים, פירוש חלומות, מטפלים, מיסטיקה, רוחניות, ריפוי טבעי ועוד מנושאי העידן החדש.