מאחר והאדם בתרבות החדשה שכח את טבעו האמיתי, קמו דתות בכל העולם כדי לעזור לאדם להיזכר במהותו הטבעית, וזאת
באמצעות "סימני דרך" שהונחו בפנינו על-פי מישנתם של מורים רוחניים מוארים.  "סימני- דרך" אלו נשזרו בתוך סיפורים והגדות שמועברים מדור לדור.
אצלנו, משה קיבל את התורה וכמי שחווה הארה (הסנה הבוער) בוודאי רצה מאוד לשתף את כל עמו בהבנות שהוענקו לו באשר לטבעו של האדם.

הבנות עמוקות על ההוויה האנושית, הביאה את חכמי הדור לאגד אותם בספרים וחוקים על פי התפישה של "נעשה ונשמע".
בנוסף לשורת החוקים ותרי"ג המצוות, דאגו באדיקות חכמי הדור, לשמירת המסורת היהודית תוך שזירת סיפורים מרתקים
ויצירת חגים ומועדים (בהתאמה מלאה עם חוקיות הטבע)  על מנת שנצעד מתוך שמחה אהבה והומור אל מה שאמור לקרב אותנו חזרה אל עצמנו.

אם בראש השנה ויום כיפורים אנו נוהגים לבקש סליחות בנינו לבין עצמנו כמו גם מהבורא, הרי שמנהג זה הונהג מתוך הבנה עמוקה לטבע האדם ולקושי שיש לאגו להודות בטעות או לסלוח לאחר. מתוך ההבנה העמוקה ליהירות שבטבע האדם ולנזק הרב שתכונה זו גורמת לו, נולד הצורך בקביעת חג ומועד שיועד למטרה אחת בלבד, לנקות את הנפש מכל הרגשות הקשים של טינה וכעס זמן של סליחות.

למה בכלל צריך לסלוח ולבקש סליחה? ישנן הרבה סיבות, אך, כולן מכוונות לרווחתו האישית של כל אדם ואדם. ההזדמנות להתחדשות, היא לדעתי מהמרכזיות והחשובות ביותר מבין כל הסיבות.

בפסח, אנו מחדשים את החיצוני בעוד שבראש-השנה וביום כיפורים, אנו מחדשים את הפנימי. מדוע כל כך חשובה ההתחדשות?
עד כדי כך שהיא מהווה את שני החגים המרכזיים שלנו? ואם זה לא מספיק אז יש לנו גם התחדשות קטנה בכל שבוע. ערב שבת, הדלקת נרות מנוחה וכו'.

למה כל כך חשוב להתחדש?
נתייחס הפעם להתחדשות שנובעת מתוך מסורת חג הפסח. ההלכה מצווה עלינו בצורה מאוד ברורה "אף לא פירור אחד של לחם". נכון ישנה הדרך המוכרת והמסורתית של הבנת "פירור הלחם" פשוטו כמשמעו, אך אני רואה משמעות הרבה יותר עמוקה שגם מתקשרת לאפיית המצות.

בעיני חג הפסח מדבר בעיקר על התחדשות, הוא מבקש מאתנו לפנות זמן, והרבה זמן, כדי להקדיש תשומת לב לכל פריט ולכל פינה בבית. זאת מכמה סיבות עיקריות: כדי שנלמד לשחרר, כדי שנלמד לתת, כדי שנרגיש ראויים לחדש וכדי שנעשה מאמץ מיוחד לרכוש דברים חדשים.
כל חפץ בבית נושא את האנרגיות של הבית. כך שמעבר לניקיון הפיזי כל חפץ יישאר "מלוכלך" באנרגיות שליליות אם היו כאלה בבית (ובאיזה בית אין). לכן יש חשיבות כל כך גדולה בהחלפת הכלים. אלא, שהמשמעות האמיתית בעיני היא התחדשות ממש כמו שנוהגים ביהדות אתיופיה לשבור את הכלים וליצור חדשים.

אין כל ספק כמובן שאין תחליף לכלי אוכל שנעשה בידים אוהבות אך אנחנו נסתפק בקניה אוהבת של כלים חדשים. אחרי הכל כלי האוכל באים אתנו במעג יותר מכל חפץ אחר בבית והאנרגיות שהם אוצרים בתוכם, כוללים את כל מה שעבר סביב השולחן במשך כל השנה.
לא נרצה כמובן שהאנרגיות הללו ילוו אותנו שנה אחר שנה. לכן יש צורך בהתחדשות. מובן שאפשר לטהר את הכלים בעזרת ההתכוונות. ולכך מכוון כנראה טכס ההעגלה המסורתי.

נקודה נוספת היא ניקיון כל פינה בבית, הכוונה כאן גם כן, לשחרר כל מה שספוג באנרגיה שלילית כמו בגדים שאנו לא אוהבים שהם כמובן סופגים מאתנו את התחושות הללו, לכן הם כבר לא רצויים בבתינו. כנ"ל לגבי חפצים מכשירים מוצרים ספרים שהשאלנו ולא החזרנו, מתנות שקיבלנו ואנו לא אוהבים כל אלה יכולים למצוא משכן אוהב בבית אחר. כך גם נשמרת אנרגיה חיובית בחפצים והתועלת שבהם תהיה גדולה לעין שיעור אצל מישהו אחר מאשר אצלנו על מדף גבוה ומיותם.

אפילו מנהג אכילת המצות קשור בהתחדשות. עוד אלמנט שקשור באוכל, ומגיע עד לדבר הבסיסי ביותר לקיום האדם והוא הלחם.
זאת על מנת להמחיש לנו ולהשריש בנו את חשיבות  ההתחדשות בחיינו לאמור:
כמו הלחם לגוף, ההתחדשות לנפש.

אינני יודעת כמה מכם מודעים לתהליך הכנת הלחם כפי שיה נהוג פעם.
פעם הכינו לחם משאור. השאור מופק מתהליך של התססה שאורך כשבעה ימים {תהליך שאנו מחליפים אותו כיום בהתססה מהירה בעזרת שמרים). השאור שהתקבל מתהליך ההתססה משמש  כבסיס להכנת הלחם תוך חידוש השאור מידי יום, כך שאותו בסיס ראשוני שימש להכנת לחם לכל השנה ויותר. עד היום, בכפרים אחדים באיטליה משתמשים בבסיס שאור שמסתובב בכפר כבר למעלה ממאה שנים. קערת השאור עוברת  מבית לבית וכל עקרת בית משתמשת בבצק כבסיס לבצק החדש ומפרישה מהבצק שלה לקערה המסתובבת. כך הכינו פעם לחם לפני שהתפתחה התעשייה ונבנו מאפיות שמביאות לביתנו לחם טרי מוכן.

תארו לעצמכם בסיס בצק שמסתובב בכל בית וכל אחד מניח שם מעט משלו. מצד אחד זהו בהחלט מחווה נפלא של שיתוף, אך מצד שני כמה אנרגיות מתערבבות בתוך הלחם?
לכן, גם את הלחם מתחילים מחדש, ועד שיתפח לבצק ראוי ללחם תפוח, התהליך אורך  כשבוע. בזמן הזה אוכלים מה שיש, ומה שיש זה לחם שטוח וקשה -  המצה שאנו מכירם.

מה כל כך חשוב בהתחדשות, עד כי שני החגים המרכזיים ביהדות ראש השנה ופסח עוסקים במהות של ההתחדשות הן בנפש והן בחומר? ומדוע אנו מברכים את מי שרוכש בגד חדש ב"תתחדש". 

הדברים המשפיעים עלינו ביותר הם אלה הסמויים מענינו ואלה שמעל להבנתנו. כמו לדוגמא ההשפעה הכל כך גדולה ומכריעה של התת מודע על חיינו. בדיוק כפי שהתת מודע משפיע על הנפש  כך גם הסמוי מעינינו והנשגב מבינתנו משפיע עלינו גם כן, אלא, שאת ההשפעות הללו השכל לא יכול להבין לכן הם נראים כבלתי מזיקים. רק בשנים האחרונות התפתחה בתרבות המערבית
תורת המיקום הסינית הפנג-שווי. כיום הדבר הפך לפופולרי ומקובל עד כי כמה מהמשרדים הגדולים בעולם בונים את מבניהם על פי תורה זו. מהטעם שאם זה לא יואיל זה בטח לא יזיק.

פסח, הוא החג הקרוב ביותר להבנה שחפצים גם הם צוברים אנרגיות בעלי השפעה שלילית עלינו. לכן, חג הפסח נותן את ההזדמנות הנפלאה, עם בא האביב לאוורר את הבית היטב ואת כל האנרגיות שצברנו במהלך  שהותנו בבית במשך כל החורף, אנחנו ובני משפחתנו עם כל החוויות שעברנו ביחד.

לכן חשוב שמקדיש תשומת לב מיוחדת לניקיון, למרות שאת הבית מנקים כל השנה. לא רק לניקיון כללי כי אם לסילוק כל המיותר, לחידוש ורענון הישן. לאוורור הבית וסיודו מחדש כדי להביא את כור מחצבתנו  – הבית שלנו – למצב נקי וטהור עד כמה שאפשר. "ללא רחמים"  שנפנה  חפצים שלא בשימוש, ובגדים שעבר זמנם. נתקן סדקים בבית או ציוד שבור שזקוק לשיפוץ. כל אלה גוזלים מאיתנו אנרגיות בכל פעם שאנו חושבים עליהם או רואים אותם. היות ואנו רוצים לעצמנו את הטוב ביותר, חשוב שניצור את התנאים המתאימים לכך. גם אם אין אנו מודעים או מבינים את השפעתם של כל אלה על חיינו, כולנו מודים שהרבה יותר נעים לחיות בבית שעבר חידוש או טופל בתשומת לב מיוחדת.

כשאנחנו מתחדשים זה כאילו שברגע הזה נולדנו שוב, התחדשות היא המשמעות של להשאיר מאחור את הישן על כל המשמעויות שלו ולקבל הזדמנות להתחיל מחדש  כמו תינוק שרק נולד דף חדש ונקי. ורק דף חדש נותן לנו את מלא מרחב הפוטנציאל מבלי שכתמים מן העבר יכתימו אותו.

שוב, הכל נעשה ונאמר עבורנו, עבור כך שנמנע מעצמנו  לא רק את המכשולים שאנו רואים בדרכנו, מודעים להם ונזהרים מהם,
אלא, ובעיקר את  אותם מכשולים שאין אנו רואים ואין אנו מודעים להשפעתם הכל כך גדולה על חיינו.
וככל שאנו מחוברים יותר אל טבענו הטהור אנו באינטואיציה פועלים נכון, מפנים ישן "ומנקים פינות" ואז אומרים עלינו שאנו ברי מזל, כי החיים זורמים אתנו או אנחנו אתם. ככל שאנו רחוקים יותר מטבענו האמיתי אנו סובלים יותר, אך יחד עם זאת, לנו היכולת והתבונה לתקן את כל אלה בכל רגע ורגע אם רק נחליט.

נכון שקיום המסורת היהודית נראית כבר דבר מיושן, אך, שימו לב! ראייה  חדשה, מביאה תובנה חדשה, שהכל רק עבורנו ולטובתנו העליונה ביותר. נביט בפתיחות ונראה איך הנסתר הופך  לפשוט וגלוי לכל.