במחקרים על מצבי לחץ וארועים גורמי לחצים, האיום בפיטורין נמצא במקום גבוה בסולם האירועים. החוקרים תומאס הולמס וריצ'ארד רהי בנו, על יסוד  מחקר ממושך של עשרות שנים, מדד למשקלם של אירועי חיים שונים, ולהשפעתם על מצב בריאותנו ועל הנטייה למחלות שונות. מתוך האירועים המתרחשים בחיי אדם, זכה האירוע הקשור בפיטורין ב- 47 נקודות מתוך סולם של 100 נקודות (כאשר, לצורך השוואה, מות של בן זוג "שווה" 100 נקודות, וגירושין "שווים" 73 נקודות). ניתן מתוך זה להסיק, כי עצם החוויה של מצב הפיטורין, תיגרום לאדם לחוש לחץ ומתח קשים, ואף קשור לקשיים מסויימים בהתמודדות.

אובדן מקום העבודה, יכול להתרחש בגלל סיבות אובייקטיביות הנוגעות לעובד - כישלון בתפקיד, הערכות שליליות מצד ממונים, ועוד, אבל לעיתים קרובות יותר הוא מתרחש בגלל סיבות אחרות לחלוטין: לא כתוצאה מתיפקודו של העובד, אלא בגלל מצב כלכלי או פוליטי של האירגון או של סביבתו העיסקית.

פיטורים המוניים, סגירת המיפעל, צמצומים או איחוד של  מחלקות, רה-אירגון, או השתלטות על ידי חברה  אחרת, כל אלה עלולים לגרום לכך שרשימת המפוטרים תהיה מורכבת משמות אקראיים, הנקבעים על ידי וותק מסויים, גיל מסויים, מקצועות מסויימים, וכן הלאה. לעיתים יש בכך שהחלטות הפיטורין נעשות על בסיס חישובי "מאקרו", מעט מן הנחמה, משום שלפחות אינם מעידים על כך שהמפוטר עצמו נכשל בדבר כלשהו, אולם עבור מי שמהווה "סטטיסטיקה של מאה אחוזים", זוהי נחמה מרגיזה ביותר.

השפעת הפיטורין על האדם המפוטר עשוייה להיות שלילית, פוגעת והרסנית, והפגיעה בדימוי העצמי היא גבוהה כאשר האדם מגדיר את ערכו ואת ייחודו באמצעות התפקיד המקצועי שלו, הישגיו בעבודה, או הסטאטוס החברתי שרכש באמצעות עמדתו בעבודה.

אנשים רבים מדווחים כי בעקבות פיטוריהם מן העבודה, ירד ערכם העצמי, הדימוי העצמי שלהם היה בשפל, והם מצאו את עצמם נתונים בזעם גדול, שהופנה לעיתים קרובות אל משפחתם וסביבתם הקרובה, ולעיתים אף אל עצמם -  תהליך המסתיים לפעמים בדיכאון. ממצב כזה, קשה להתאושש ולקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב, כדי לחפש מיד מקום עבודה חדש.

זוהי אחת הסיבות שרוב המומחים בעלי הניסיון בתחום זה, גורסים כי הסיכויים להשיג מישרה טובה גבוהים יותר כאשר האדם מחזיק במישרתו הנוכחית, מאשר למפוטר. מסקנה אחת הנובעת מכך היא, לאחר הפיטורין, להיכנס למכונת הזמן הפרטית שלכם, ולהסיעה מעט אחורנית, כדי לחפש עבודה בזמן הנכון... אבל, אם להתייחס ברצינות לעובדות, ברור למדי  כי רצוי להתחיל בחיפושי המישרה החדשה כאשר אתם מועסקים, אוהבים את מישרתכם ומרגישים בה בטוחים: מעמדה זו, רבים הסיכויים לשפר את מעמדכם המקצועי.

אבל, מכיוון שלא לכולנו יש מכונת זמן המאופסנת בגראז', ייתכן בכל זאת כי תמצאו את עצמכם יום אחד אוחזים בידכם את המכתב המפחיד הזה, המבשר לכם כי כל מה שעשיתם עד היום במקום בו אתם שוהים כשמונה שעות כל יום, הוא מיותר, לפחות מבחינת המעסיק שלכם, ואתם מתבקשים לעשותו מהיום במקום אחר.

אם כך, מה עושים מרגע זה?

להתחיל לצחוק...

אחת התגובות המומלצות על ידי מומחים היא: להתייחס בהומור לאירוע של הפיטורים ממקום העבודה. אולם, האמת היא שהתחושה הרווחת ביותר אצל רוב האנשים למחרת של הפיטורים היא תחושת אבל ואובדן. גייל שיהי, מסבירה בסיפרה "מפלסי דרכים" (הוצ' זמורה ביתן), כי אובדן מקום העבודה מכניס את האדם לשלב מעבר, בו הוא חווה פרידה מאישיותו הקודמת, ומתכונן לספיגה של אישיות פנימית חדשה, התואמת את מעמדו החברתי החדש: "המעבר משלב אחד למישנהו זהה לוויתור על חיים ישנים ופתיחתו של דף חדש" (שם, עמ' 370).

אם כך, באופן צפוי ביותר, ההתמודדות וההתאוששות הבלתי נמנעות מגיעות בשלב כלשהו, לאחר שמוצתה תקופת ההתאבלות על האובדן. ועתה, צריך למצוא את הכוחות כדי להתחיל לצעוד קדימה.

יציאה לדרך חדשה:

עוד אחת מהתגובות הצפויות, וגם הנפוצות ביותר, הן פשוט להתחיל לחפש מישרה חדשה. ישנם ספרים רבים המציעים דרכים נאותות להשגת מישרה חדשה, איך להשתמש בקשרים אישיים, איך להגיע לסוכנויות השמה, איך להתראיין, ועוד. אולם, אני רוצה דווקא לבדוק קודם את האופציות האחרות העומדות בפני כל מי שמצא את עצמו מחוץ למקום העבודה מסיבה כלשהי.

האפשרות הראשונה היא פשוט לקחת פסק זמן. בעזרת חלק מכספי הפיצויים ודמי האבטלה המגיעים למפוטר, ניתן לעשות הפסקה מתונה בקצב החיים הנוכחי, ולנצל את הזמן (חודש עד שלושה, הם פסק זמן סביר), כדי לערוך בדיקה עצמית של המטרות והיעדים בחיים, ולשקול את המשך הדרך, לפני שאפילו ממשיכים לחפש מישרה חדשה.

פסק זמן כזה, עשוי להוות תרופה נפלאה למילוי מצברים, לשמיטת חובות ומחוייבויות, לבילוי במקומות ובפעילויות שמעולם לא הרשיתם לעצמכם לבלות בהם, בעיקר אם תמיד הייתם "וורקוהוליסטים" (מכורים לעבודה). כדאי לנצל פסק זמן זה כדי לנוח באמת, לנקות את הראש מכל השטויות הרציניות שעוסקים בהם ביומיום המייגע, ולטפל בדברים שהמתינו ליום המתאים, אשר מעולם לא הגיע.

מימוש חלומות

הפעילויות המומלצות לפסק זמן של אי-עשייה אמיתית, הם כל הדברים שתמיד הבטחתם לעצמכם שתעשו "כאשר תצאו לפנסייה": נסיעה למקום שחלמתם לבקר בו (בארץ או בחו"ל), השתתפות בסדנה לפיתוח עצמי, או סתם בילויים של ביטול זמן, אשר תמיד קינאתם באחרים היכולים להרשות לעצמם לבזבז עליהם את זמנם.

האופציה השנייה היא לנצל את התנאים שמעניקה המדינה למפוטרים, כדי להכשיר את  עצמכם למקצוע חדש. שירות התעסוקה מציע, תמורת תשלום סימלי, תקופת הכשרה ולמידת מקצוע חדש לאנשים השוקלים הסבה מקצועית. בתנאים מסויימים, משולמים דמי אבטלה הנחשבים לשכר לימוד, בזמן הלימודים לצורך הסבה. זוהי הזדמנות בלתי חוזרת למצות את הייצר הסקרני וההרפתקני שלכם, להפליג (בעזרת הלימודים, כמובן) למחוזות רחוקים שבעבר נימנעו מכם, ולממש סוף סוף, חלק מן הפנטזיות הנסתרות שלכם לגבי החלפת העבודה הרגילה  בעיסוק מרנין ומאתגר  יותר.

הזדמנות לחזור לספסל

אפשרות נוספת לניצול המצב המיוחד של ההקפאה בתחום התעסוקה שלכם, היא פשוט לצאת ללימודים אקדמיים או ללימודי תעודה בתחום עליו תמיד חלמתם. השוק מוצף כיום בקורסים ובהשתלמויות מגוונות בתחומים שימושיים יותר או פחות, החל מלימודי ניהול ומינהל עסקים או משפטים, ועד לתחומים איזוטריים כמו קריאת כף היד, רפלקסולוגיה  או מיסטיקה.

לא מעטים הם האנשים שאני מכירה, ואשר דווקא לאור מצב של מצוקה זמנית בעבודה, החליפו את מקצועם בעזרת לימודים בתחום חדש. לדוגמה, אישה אינטליגנטית ומצטיינת שאני מכירה, הצליחה לפרוץ לקריירה חדשה לאחר כשלושים שנה בבית חולים גדול. היא הכינה את הרקע עוד מראש, תוך כדי לימוד הטיפול בשיטת אלכסנדר, שיטה אליה נקלעה כאשר הייתה לה בעייה בריאותית בגבה. כיום היא מנהלת עסק פרטי ומצליח, ומברכת על היום בו פוטרה מעבודתה רבת השנים וחסרת האתגר. תחושת הנצחון שלה נובעת לא רק

מן העובדה שהשכילה להגיע לעסק משגשג משלה, אלא בעיקר מתוך התחושה שהיא תורמת לאנשים אחרים ומסייעת להם לשפר את בריאותם.

כדאי להציץ באפשרות שפיטורין, כמו קונפליקטים או משברים אחרים, הם לא רק מצב בעייתי שכדאי להימנע ממנו בכל דרך, אלא דווקא חלון של הזדמנויות, מהן ניתן להפיק יתרונות חדשים ויצירתיים שלא היינו חושבים עליהם, לולא נקלענו למצב הבלתי רצוי הזה מלכתחילה. שיהיו לכם פיטורין נעימים ומועילים!