עזרה צור קשר
עידן-הדלי - מגזין וירטואלי על אנשים, טבע, כדור הארץ והעידן החדש
???? ???????

ראיית גביע וראיית כידון 
מאת: גבריאל רעם 
     

הראיה היא הדרך בה אנו תופסים ויזואלית את שקיים, אך הראיה בהיותה כלי לא מושלם לא קולטת  כל שקיים ואף לא קולטת אותו כמות שהוא. כך שזו ראייה שיש בה גם שקר וגם אמת. (כי אנו אכן רואים את האובייקט המסויים ולכן זו אמת, אך לא את כל האובייקטים ולא  כמות שהם באמת, וכאן השקר).


ראשית יש להבין כי אדם לא יכול לראות את כל שישנו, צריכה להיות סלקציה בעיקר בגלל נפח התודעה, שהוא מוגבל. אנו מסוגלים לשים לב למספר מסויים של פריטי ראיה: שבע פחות שתיים פחות שתיים. לא יותר.

 

כך שהבעיה הראשונה היא שאין אנו יכולים לראות את הכל, אנו נראה חלק, ואיזה חלק נראה? את זה שנמצא יותר במרכז המיקוד הפנימי שלנו. ומה שנמצא שם הוא מה שחשוב לנו, מה שמדבר אלינו, מה שמצוי בתדר שלנו.  למשל כשמראים למבוגרים וצעירים דמות של אישה בפרופיל. והפרופיל שלה מורכב בעצם משני פרופילים; האחד של אישה צעירה והאחר של זקנה, אז האדם יכול לראות במצב נתון רק אחד מן השניים; המבוגרים יראו בעיקר את המבוגרת, הצעירים את הצעירה. (וזאת בשעה שכל אחד בטוח שהוא רואה את שישנו באמת).

למה זה כך? כי כל אחד רואה את מה שחשוב לו ונמצא במרכז המיקוד שלו; קבלנים יראו בתים, וגננים יראו גינות. הבית והגינה מצויים אחד ליד השני, אך כל אחד מהם יראה משהו אחר. כי לכל אחד משהו אחר במיקוד שלו. וכך אדם יכול לצאת לכביש לאחר חודש שהוא מחפש מכונית מסויימת ואז הוא רואה שכל הכביש עמוס בסוג המכוניות הזה בדיוק. הכיצד? תמה האיש? ובכן היות ואותו סוג מכונית נמצא במיקוד שלו, זה מה שהוא רואה.

הבעיה הבאה של הראיה שלנו נעוצה בשיגרה. והיא קשורה לבעיה הקודמת. מדוע אנו רואים רק את מה שנמצא במיקוד שלנו ולא את הכל. כי המוח עמוס במידע ויזואלי והוא צריך לעשות סלקציה. ועל כן הוא מוגבל לחמישה עד שבעה פריטים במצב נתון. המוח גם מגביל את עצמו, במהלך החיים, לנפות מתוך שדה הראיה אלמנטים ויזואליים שכבר ראינו והם שיגרה. ככל שרואים משהו יותר כך פחות רואים אותו. כי המוח לא מעוניין, הוא מעוניין להתרכז באובייקטים ויזואליים חדשים. וכך לאחר שראינו בפעם ראשונה שטר כסף חדש - יותר לא נשים לב אליו. ואם ישאלו אותנו מה מצויר בו – לא נדע. האנשים הקרובים לנו ביותר אם ישאלו אותנו פרטים אודותיהם: צורת זקן, צורת ישיבה, צורת אחיזה בכוס – לא נדע. ראינו זאת עשרות פעמים, אך ללא תשומת לב., כי המוח לא מעוניין. וכאן אנו פוגשים דבר מעניין: לראות משהו ללא תשומת לב, הוא לא לראות אותו בכלל. כי זו הנפש שרואה. ללא תשומת לב, הנפש לא שותפה, ואז האקט הפיזי של הראיה לא מפנים את הערך הפנימי  של מה שאנו רואים, וללא הערך הפנימי זה לא מקוטלג בזיכרון. וזה חבל כי כזה נוגע לראיה של אנשים אז אם ראית מישהו בפעם הראשונה, אז קיטלגת אותו, זהו, לא תראה אותו יותר, אלא כמו שהיה בפעם הראשונה, הוא יכול לעבור שינויים רבים, אך לא יעזור לו. נחוש אולי בשינוי, אך לא נדע למה.

השיגרה הורגת את הממד הפנימי של מנגנון הראייה שלנו. ככל שיש יותר אינפלציה בחומרי ראיה, כך נהפוך אטומים יותר לערך הפנימי  שטמון בהם. ונזרוק את הקליפה הזאת הצידה ככלי אין חפץ בו.

החוכמה היא כמובן לראות כל דבר מחדש, בכל פעם, כאילו לא ראינו אותו מעולם, כמו בפעם הראשונה. אך התודעה של רובנו עצלה היא, ואנו מתבוננים בתשיעים ותשע אחוז, בעייפוות, וללא חשק או תשומת לב. וכדי שנשים לב צריך שאותו דבר יהיה מבדר אותו חריג. וחבל, כי כך אנו הורגים את יכולתנו לראות את מה שקיים בתוך מה שאנו רואים, ולעקוב אחר שינויים פנימיים שהוא עובר.

ועתה לעיקר בפרק זה, הבעיה הרווחת באשר לסגנון ההבטה הרווח: ההבטה החודרנית, או ראית הכידון. רובנו מביטים במציאות בצורה חודרנית, פולשנית, מציצנית: כמו קרן אור או קרן לייזר, או חנית. ולא כמו גביע שבא להכיל, או כמו ספוג שבא לספוג. המציאות עבורנו היא מצבור של קליפות קשות שאנו צריכים לפצח בעזרת הראיה שלנו. הראיה שלנו נלחמת, אם כן, במה שאנו רואים, שוברת את המעטה כדי למצוץ את שקיים שם. זו ראיה גברית, שבאה לכבוש, לנצח, להשאיר מאחור קליפות ריקות, בדרך לכיבוש נוסף. המבט קר, מודד, משווה. מבט אטום שטחי, שלא מתיחס למה שמעבר לקליפה, כמו בעל המבט שואל עצמו: 'שווה לפרוץ פנימה, או שמא נעבור למצרך הבא'. זו ראייה של אובייקטים. לא של נשמות וישויות שיש להם חיים פנימיים משל עצמם.

לעומת זאת כראיית הגביע, הראיה הנשית היא ראיה רכה, מאפשרת, לא לוחצת, לא מודדת זמן. אין פה כמויות של דברים שמביטים בהם, רק הדבר הזה עצמו. הראיה הזו נותנת כבוד לדבר בו מביטים, מעניקה לו זמן ואפשרות לבטא עצמו, ולגלות את כמוסותיו. היא מתייחסת למה שהיא רואה כאל צב או שבלול שצריך לצאת מן הקליפה.

הראיה הזו היא גביע כלפי העולם ועיגול כלפי עצמנו. בפנים יש לנו נקודה. ועם יבוא גביע ויתן מספיק התייחסות אולי נאפשר לנקודה לנוע לכיוון קירות המעגל.

הראיה הרכה הזו באה מתוך שלווה פנימית, היא לא לוחצת, היא שם; יבוא - טוב, לא יבוא  - גם טוב. היא לא מצפה לתוצאה. היא שלמה בתוך עצמה ועם זאת מאפשרת למה שבשדה הראיה לגלות עצמו.

בניגוד לראית הכידון היא לא באה להרוג שום דבר, אלא דווקא לתת אפשרות לחיים הפנימייםי של זה שמצוי בשדה הראיה שלה את החלל והאפשרות לצאת החוצה ולתת לעצמו ביטוי והבעה; היא מעניקה חיים, על ידי יצירת חלל מאפשר.

בניגוד לראית הכידון, זו ראיה שיכולה להראות, במבט ראשון, כשוות נפש, לא מעוניינת: העיניים אינן פעורות או בולטות, הן פשוט שם, לא יוצאות מעצמן, לא מתנתקות ממרכז הכובד הפנימי של המתבונן. זו ראייה שאומרת הוויה, ישנות.

הראיה הגברית חייבת כל הזמן להביט, היא מביטה מתוך כורח כי שם ישנה בפנים ריקנות. וכל הזמן מביטים כדי לגרום לגירוי, שיחיה מעט את הריקנות שבפנים. זו ראיה שיוצאת לציד כדי למלא את החלל בפנים שכל הזמן רוצה הישגים, גירויים, חדשות. עוד ועוד כל הזמן. לכן זו ראיה שיוצאת מעצמה, בעצמה אין לה כלום, רק הכיבוש הבא. בראית הכידון המביט חוזר לחיים בכל פעם שיש לו במה להביט.

ואילו בראית הגביע המביט המלא ממילא בחיים פנימיים - מאפשר לחיים אחרים את ההזדמנות למפגש והפריה הדדית.

עוד הבדל טמון במושג הרכושנות: ראית הכידון רכושנית מאוד; רוצה ללכוד ולרכוש בעלות על זה שהיא רואה. זו ראיה שנדבקת לאובייטק כדי לשים עליו תוית של: "זה שלי".

ראית הגביע  לא שמה תווית ואינה מעוניינת כלל לציין בעלות על מה שהיא רואה, אלא להיפך, לתת לזה שהיא רואה  לעבור דרכה כדי לאפשר לדברים חדשים להופיע.

ואם אפשר לסכם את הסיסמא של ראית הגביע, אז זה:

היות ואני קיים - אני מתבונן. ולא בגלל שאני מתבונן אני קיים!

 

16.2.2003

ספרו של המחבר, גבריאל רעם: "אמנות השיחה – מלהג ופטפוט עד דיאלוג והידברות", הופיע בהוצאת ידיעות אחרונות, ויצא לאור בחודש פברואר, 2003.

 

גבריאל רעם, מומחה בעל שם בתקשורת הלא מילולית, מנהל מכון העוסק במחקר יעוץ והדרכה של שפת הגוף לארגונים חברות ועסקים. משמש יועץ ומנתח של שפת הגוף בכלי התיקשורת לדמויות פוליטיות בהופעות פומביות. מחברם של 4 ספרים בתחום זה:
"לא הכל דיבורים", הוצ' ניסן (עם נילי רעם)
"משמעותן של תנוחות הגוף, הוצ' ניסן מסרים מבפנים"
"שפת הגוף ותקשורת אל מילולית", הוצ' פרולוג
"גברים ונשים מעבר למלים" (עם נילי רעם), הוצ' ידיעות אחרונות
כמו כן הוא סופר והוגה דעות,  העוסק בתחומים מגוונים כתיאולוגיה, אקסיטנציאליזם, התפתחות, תודעה, רוחניות, יישות, ואחרים. חיבר עד כה 4 ספרים מתוכם ראו 3 אור:
"מסע אל הישות הפנימית", הוצ' גל, (בשם העט גבריאל בן יהודה).
"החיים המציאות ומה שנסתר" הוצ' גל, (בשם העט גבריאל בן יהודה)
"אמנות השיחה" הוצ' ידיעות אחרונות
"ספר הלא הגדול" הוצ' ידיעות אחרונות (טרם יצא)
האתר של המחבר: www.angelfire.com/ga/being
דאר אלקטרוני: raamg@barak-online-net

 
 

תגובות למאמר

הוסף תגובה      

לא נמצאו נתונים

הוסף תגובה      

עידן-הדלי - גולשים לעידן החדש
הערה חשובה: הנכם נדרשים לקרוא בעיון את תקנון האתר לפני הגלישה והשימוש באיזורים השונים
מותאם לצפיה ברזולוציה של 800 על 600 פיקסל

ניהול תוכן מבית עידן-הדלי           חבילות אירוח אתרים
 

עידן-הדלי לאסטרולוגיה, הורוסקופ, תקשור, קריסטלים, פירוש חלומות, מטפלים, מיסטיקה, רוחניות, ריפוי טבעי ועוד מנושאי העידן החדש.