עזרה צור קשר
עידן-הדלי - מגזין וירטואלי על אנשים, טבע, כדור הארץ והעידן החדש
???? ???????

תקשור עם השכינה 
מאת: אליאן ברט 
     
 
שכינה - השוכנת בתוכו של כל אדם ובהווייתו של כל קיים ומשכינה שלום ביניהם.
מדוע ישנן השקפות רוחניות שונות, תרבויות ועמים ודתות שונים זה מזה? מה הייעוד של פילוג זה? מה המשמעות של התחברות לרוחניות היהודית עבור בני העם היהודי? האם היא מקבילה למשמעות החיבור לתרבות בו נולד כל בן עם אחר? האם יש לרוחניות היהודית ייחוד כלשהו? האם יש לכל תרבות רוחנית ייחוד משלה?


הפילוג של האנושות לקבוצות תרבותיות שונות מתקיים כי כך עלה הרצון מלפנינו (שכינה ואלוה)... לחוות את הקיבוץ של יחידים לקבוצות בדרכים שונות ומגוונות. לכל קבוצה הייחודיות שלה, כפי שכל גביש קריסטל מתגבש בצורה שונה וייחודית. כל התגבשות כזו משקפת את השלם האלוהי האינסופי בזוית ראייה אחרת וכמו מוצבת בנקודה שונה וייחודית על פני היקף מעגל הסובב את נקודת הכוח המרכזית, ומשקיפה עליה ממקומה. הכוח היוצר הבורא האלוהי הוא בו זמנית נקודת מרכז המעגל, בעלת כוח משיכה אינסופי, המכילה את האינסוף בתוך נקודה אחת, וכן המעגל השלם, הרחב ומתרחב ללא סוף, ועוטף ומכיל את מעגל הקבוצות הפנימי יותר בתוכו.
.
אכן לכל תרבות, דת או דרך רוחנית ייחודיות משלה. נקודות עוצמה ייחודיות לדוגמא של דתות שונות הן: היהדות - קידוש חיי המשפחה ומיזוג הרוח והחומר, הכוונה שבלב עם המילה והמעשה, השמניזם האינדיאני - החיבור אל הטבע וזיהוי הרוח והנשמה שבטבע החי הצומח והדומם, הנצרות והבודהיזם חולקים ביניהם את פיתוח החמלה לזולת, כאשר הנצרות מפתחת אותה יותר דרך חיי הקהילה והבודהיזם דרך עבודה רוחנית פנימית, האסלאם מפתח את מציאת האיזון בין עונג ואקסטזה לבין מוסר וחוקיות, הטאואיזם והזן הם דרכים של פשטות מיזוג עם החוויה והתאחדות עם החיים תוך הרפייה מן המיותר, לעומתם ההינדואיזם ושוב הבודהיזם הן דרכים של הכלת החיים באהבה ובחמלת הלב דרך קבלת הכל...
.
עבור כל אדם היפתחות וגדילה בתוך הקבוצה הרוחנית לתוכה נולד יכולות להשכין שלום בינו לבין התדר של הקבוצה לתוכה בחר להיוולד, ולסייע להתחבר לשורשים ההיסטוריים של הקבוצה והמשפחה העוטפת ומכילה אותו. עם זאת, ובמיוחד בימינו התוודעות לדרך הרוחנית של קבוצות אחרות מסייעת בדרך הגשמת השכנת השלום בין הקבוצות השונות של האנושות, ומפתחת את החמלה כלפי השונה והאחר. רצוי לשים לב היכן קיימת רתיעה או התנגדות להיפתחות אל הקבוצה שלתוכה נולד האדם או אל קבוצה אחרת, האם ישנם רגשות עליונות או נחיתות שמעורבים ביחס של האדם לתרבותו שלו או לתרבויות אחרות, האם קיים פחד של אבדן העצמיות אל מול התרבות ממנה באתי או אל מול תרבות אחרת... אין צורך להיאבק בדחייה כזו אם היא קיימת, אך ניתן להתבונן על קיומה תוך ידיעה פנימית כי היא מייצגת מקום הזקוק לריפוי ולהכרה בתוכנו ואינו כרוך באמת במאפייניה שלך תרבות זו או אחרת.
.
בתוך כל תרבות ודת ניתן למצוא וישנם אנשים וזרמים הקרובים יותר לראייה צלולה של האמת, או של האלוהות, בזוית הראייה שלהם, וכאלו החווים ומבטאים ראייה גסה או עכורה יותר ומכווננת פחות של האמת. תערובת של רגשות אנושיים, השלכות, תהליכים נפשיים ודפוסי אישיות כרוכים ומהולים בכל דרך תרבותית ורוחנית, וכך ראוי שיהיה, שכן דרכים אלו הן יצירה אנושית, של האדם המתווה דרכו אל אלוהים, ולוקח חלק בהשלמת מעגל הבריאה והחיים, בדרך חזרה אל המקום ממנו בא.  
אפשר ורצוי ללכת בעקבות הדרך הרוחנית המושכת את הלב, מעוררת את הכמיהה אל הרוח ומפרה תהליכים נפשיים ותודעתיים באופן טבעי בתוכנו. דרך זו עשויה להתחדש ולהשתנות במהלך ההתפתחות הרוחנית וראוי לעשות בכך שימוש כאמצעי לעירור היצירתיות, פתיחת הלב, בריאת המציאות, ההתקרבות אל אלוהים, על פני קידוש דרך זו או אחרת כמטרה בפני עצמה.

מהי מהותם של כתבי הקודש השונים שקיימים, כמו התנ"ך, הקוראן, הברית החדשה, הוודות ושאר כתבי קודש של דתות שונות?
כתבי קודש הינם כתבים שנוצרו כיצירה משותפת של אלוהים יחד עם אנשים שהתעמקו בדרך הרוחנית והקדישו חייהם להתפתחות רוחנית עד כדי הארה ופתיחת התודעה והלב בכל תרבות ודת. לכל כתבי הקודש ישנם רבדים גלויים, המשלבים היסטוריה של העם, משלים וסיפורים שונים, דרכי התנהגות חברתית וערכים, ורבדים עמוקים המכילים אנרגיה ואור, ריפוי, תובנות ואמת. כתבי הקודש הינם רב מימדיים כמו המציאות עצמה, המציאות הקוסמית כמו גם המציאות הפנימית הנפשית המכילות רבדי ומימדי קיום שונים. הם נכתבו ונוצרו כמתנה  עבור האנושות בכלל ועבור בני אותו העם בפרט, קידוד של אנרגיית יצירה וריפוי, בסיס ליצירה והתפתחות נוספות, כלי לחיבור ויצירת קשר עם אלוהים. רק מי שקורא כתב קודש מסוים בשפתו המקורית, ובעיקר מי ששפה זו היא שפת אמו יוכל ליהנות מהפוטנציאל להיחשף למלוא עומק הרבדים המצויים בו. השפה הראשונה (או השפות הראשונות) שתודעתנו נחשפה אליה בינקות, שורשיה שתולים ברבדי ההכרה התת מודעת שהייתה חשופה, ראשונית וגלויה בהיותנו תינוקות, נשמות שזה אך נולדו אל העולם וקרובות בהכרתן עדיין אל מקורן האלוהי. לכן, אין כתב קודש לש תרבות זו נעלה על כתב קודש ששייך לתרבות אחרת, אלא שהם יכולים לשמש בצורה הטבעית והישירה ביותר ככלי לחיבור לאלוהים, איש איש על פי שפת אמו והתרבות אליה נולד.

מה פירוש ה"כלים השבורים" עליהם מדברת תורת הקבלה, ומה הקשר שלהם לסיבת קיום רוע או סבל בעולם?
מתוך חשכת הפוטנציאל האינסופי שהכל גלום בו מתהווה אור אינסוף, והרצון האלוהי להעניק, לברוא, לתת מאורו. הוא בורא כלים, התבטאויות נפרדות ממנו, הברואים בצלמו, כלומר ניחנים באותן תכונות אלוהיות של רצון להעניק ולשפוע אור, אלו יוצרים כלים "גסים" יותר, ממשיים ומוחשיים וחומריים יותר, ומוסיפים ונותנים להם, באחדות עם רצון האלוהים, רצון חופשי. הרצון לקבל ולאגור את אשר ניתן הוא הגורם לשבירת הכלים, שאינם יכולים להכיל עוד ועוד אור אינסוף, שכן הם שייכים כבר למימדים סופיים שונים.
.
סיפור הבריאה המסופר במקרא פעמיים, הינו סמל לבריאת הנשמה, הכלי הרוחני, ובריאה של האדם, הכלי החומרי מתוכה. באופן סמלי כתוב בפעם הראשונה: "ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" אדם בצלם ודמות אלוהים, המופיע בגוף ראשון רבים - הפן הנקבי והזכרי של האלוהים המאוחדים. כמו כן כתוב בהמשך: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" -  בריאה זו ברמת הנשמה היא בריאה של אחדות העיקרון הזכרי והעיקרון הנקבי ביקום, בין המכיל והמוכל, האור והכלי, אחדות ומיידיות בין הרצון והתמלאותו. לכן, ברמה הרוחנית של הנשמה כל רעיון מתהווה באופן מיידי, הבריאה והיצירה במה הרוחנית היא ללא עיכוב ועכבות, וללא קיום תסכול, חוסר או סבל.
.
בפעם השנייה בה מוזכר סיפור הבריאה במקרא, מודגש הפן החומרי שלו, וכאן הכוונה היא כבר לבריאה החומרית של האדם עלי אדמות: "וייצר אלוהים את האדם עפר מן האדמה". בריאה זו היא דרך הנשמה, המחייה את האדם, מעניקה לו חיות, ככתוב בהמשך אותו הפסוק: "וייפח באפיו נשמת חיים". בבריאת הקשר בין הנשמה לבין הגוף הפיזי נהיה האדם לבן אנוש חי, המקיים את רמות הקיום של גוף ונפש, ככתוב בהמשך אותו הפסוק: "ויהי האדם לנפש חיה".
בסיפור בריאה שני זה, האישה נבראת אחרי הגבר ולא בו זמנית עימו. העיכוב ביניהם מאפשר את העמקת הרצון לכדי תשוקה הנובעת מקיום החסר, ככתוב "ויאמר אלוהים לא טוב היות האדם לבדו". היווצרותו של החסר, המקור הראשוני לבדידות ולהיעדר מתקיים ונברא גם הוא, ככל הדברים הברואים כולם, מאלוהים ובעקבות דברו. היותו של החסר המקור הראשוני והבלתי נמנע לתופעת הסבל וה"רוע" בעולם נרמז בביטוי "לא טוב". אני כותבת "רוע" במרכאות, שכן שנרמז מהביטוי המופיע במקרא "לא טוב (היות האדם לבדו...), אכן הוא איננו בעל קיום מוחלט ועצמאי משלו, כי אם רק כשלילה או היעדר של טוב... כפי שלצל אין קיום עצמאי ללא האור.
.
כמו כן בביטוי "עזר כנגדו", ישנו רמז נוסף למקור הסבל שבעולם: והוא ההתנגדות והניגודים. הפן הזכרי והנקבי כבר לא מופיעים כמשלימים הבאים בנשימה אחת, כי אם כניגודים המופרדים זה מזה. ולא בכדי הביטוי עזר כנגדו הינו מרכזי בתפישות הקשורות למלחמת המינים ולתחרותיות שביניהם – פמיניזם ושוביניזם. עם זאת, גם הדימוי המרפא כבר טמון באותו ביטוי עצמו: ההפרדה יכולה להיות מקור לעזרה הדדית, עצם ההפרדה והשונות מאפשרת קיום אינטראקציה עמוקה יותר של נתינה וקבלה. אמנם הנתינה והקבלה מתאפשרות גם ברמות רוחניות יותר בהן שוררת פחות הפרדה מאשר במימד הפיזי, אך חוויית העזרה והחמלה לזולת מתאפשרת עם קיומו של סבל, חסר והזדקקות, והיא גם הריפוי להם.
.
האלוהות עדיין מחפשת דרך להימנע מקיום הסבל האנושי, למרות ההסכמה לקיום ההיעדר והחסר, שחיוניים כדי לאפשר הפרדה מספקת המקיימת את מימד הקיום הפיזי הארצי, ומכאן סיבתו של האיסור על האכילה מפרי עץ הדעת. בהיותם של גוף ונפש, מבקש אלוהים את האדם להימנע מהחזקה במודעות עצמית, בדעת עצמו ודעת להבדיל בין טוב ורע. כלומר, להימנע משיפוטיות ומאבחנות, מהסכמה וסירוב, מתגובה לתשוקה ולכאב שבתוכו על ידי פעולה מודעת של רדיפה אחר תשוקותיו ובריחה מכאביו. להימנע ממודעות המפרידה בין עצמו ואחרים, הימנעות מגינוי והערצה כאחד. אם האדם מוכן להימנע מהמודעות העצמית והמודעות המפרידה והשופטת, יוכל לחיות לעד בגן העדן, חיים שיש בהם עונג ויש בהם גם כאב אמנם, כאב גופני רגשי, אך בשל התמימות שבהם והיעדר ההתנגדות, אין בהם סבל.
.
האיסור על האכילה מפרי עץ הדעת מופיע בלוויית ציווי לאכול משאר עצי הפרי שבגן... הציות מרצון לציווי ולאיסור האלוהי, לעשה ולאל תעשה, משמעו מצב תודעה של אחדות עם האל, מצב תודעה של "עשה בי כרצונך"... תיאום הרצון והפעולה לרצון הבורא. זהו תיאום מבחירה, שכן האלוהים נתן לאדם בחירה חופשית, בשונה מן הנשמה, שכל מהות קיומה היא תיאום עם האלוהים ואחדות עימו. ביום בו תיחדל מלחיות בתיאום עם רצוני, אומר האלוהים, מות תומת - לא ניתן יהיה להימנע מהפיכתך לבן תמותה ולנתון לכוחות הסבל וה"רוע" שבקיום הפיזי.
הסיבה לקיומו של סבל ו"רוע" בעולם ול"שבירת הכלים" נעוצה במודעות לקיום העצמי כנפרד, וברצון לקבל לעצמי בלבד, באופן הנפרד משאר הבריאה, קבלה שאיננה ממשיכה בטבעיות של השפיעה שבנתינה וחוזר חלילה. זאת כיוון שכלי אינו יכול באמת להכיל את כל שפע האור האלוהי האינסופי מבלי לשפוע אותו הלאה. בעצם הרצון לקבל את האור לעצמו בלבד, יש שבירה של הכלי, למעשה היסגרות שאיננה מאפשרת לכלי להכיל יותר אור אלוהי, שכן סגירה זו מביאה עימה רגשות ומחשבות שאינן של אור, שאינן נמצאות בתיאום עם אור האהבה הפתיחות והשפע האלוהיים.
 בסיפור הבריאה ישנן שתי דרכים בהן משתמש הנחש כדי לפתות את רצונה של האישה לאכול מפרי עץ הדעת שמציע לה הנחש. בראשונה הוא מעורר בה פחד מפני מחסור, ששורשו נעוץ בעצם הצורך לוותר על משהו. "ויאמר אל האישה אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן". כלומר, הפחד מעוות את הציווי האלוהי, והופך אותו בדימיון לאיסור לאכול מכל עץ פרי בגן שהוא.
.
הצורך לבחור במשהו ולוותר על חלק מהאפשרויות הינו חלק ממאפייני הקיום הגשמי. אלוהים למעשה ביקש להרחיב את הקיום הגשמי, ולאפשר לאדם לבחור בכל ולוותר רק על דבר אחד: המודעות העצמית הנפרדת. אך כל וויתור כבר טומן בתוכו את זרעי החשש שאם צריך לבחור ולוותר כי אז לא יהיה לנו כלום. הפחד מפני מחסור מופיע ברגע הרעיון של הפרדה מן הרצון האלוהי. כל עוד רצון האדם מתואם עם הרצון האלוהי, יש וודאות שאם יישמעו לצו האלוהי לא יגיעו לכדי המוות, לכדי "פן תמותון". לכן, פחד המוות כמו גם הפחד מפני מחסור וכל הפחדים כולם, נובעים מהמודעות הנפרדת מאלוהים, המסומלת בסתירה שמעז הנחש לסתור את דברי אלוהים, באומרו בהתרסה לחווה "לא מות תמותון", מה שאלוהים ציווה ואמר לכם זו אינה האפשרות היחידה! אתם יכולים לבחור אחרת מהרצון האלוהי.
.
למעשה מלבד הפחד מפני מחסור ופחד המוות, קיימת גם תחושת ההתמרמרות, תאוות הבצע, הרגש העולה מבפנים ואומר: מה שאלוהים נתן לי זה לא מספיק! זה לא צודק! מגיע לי יותר!. הנחש מעורר בחווה את השאלה מדוע אלוהים אוסר עליכם? מדוע הוא אינו מתיר לכם לבחור בכל האפשרויות? כפועל יוצא מרגשות וחשיבה אלו עולה דימוי שלילי של האלוהים, הוא הגינוי והדיבה הראשונה שחש אדם כלפי זולתו: אלוהים אינו רוצה שתהיו כמוהו, טוען הנחש. יש לו כוונה אנוכית. הנחש מעורר החווה את הייחוס של מחשבות שליליות ואנוכיות המופנות נגדה אצל זולתה, אצל אלוהים.  
הדרך השניה בה משתמש הנחש לפיתוי האישה היא עירור הכמיהה והרצון האנושי להיות כאלוהים: כנאמר "כי יודע אלוהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע"  למעשה, האדם הינו כבר כאלוהים! האדם, הוא נשמתו, נבראו "בצלמנו כדמותנו" של אלוהים. אך במישור הפיזי של הקיום האנושי עלי אדמות כבר קיימת תחושת החסר האשלייתית, והיא מולידה את התשוקה והתאווה, הנובעות מפחד המחסור. אך אלו הן תשוקה ותאווה שנועדו לכישלון ולאכזבה... לא ניתן להכיל את מלוא השפע האלוהי, כאומר, ולהיות ממש כאלוהים... למרות שבמובן אחר האדם הוא ממש כמו אלוהים וכך נברא, הוא יכול להיות רק חלק, רק התבטאות אלוהית... ולא אור אינסוף כולו.  
.
כלומר, לסיכום, המודעות הנפרדת מולידה רגשות של פחד מפני מחסור, התנגדות וניגודים, התמרמרות, ייחוס כוונות שליליות לזולת ולבריאה ואלוהים עצמם, תאווה ותשוקה, תסכול ואכזבה, ואלו הם תופעות לוואי בלתי נמנעות של הבריאה הפיזית. ניתן לאמר שהאלוהות ביקשה ורצתה למנוע אותם... אך זרעי הסבל כבר טמונים בעצם ההפרדה וקיומו של החסר. עם זאת, עצם קיומו של החסר והסבל מאפשרים גם את קיום התשוקה, וההפריה ההדדית בין ניגודים המתאפשרת הודות להפרדה, ואכן, לאחר הגירוש מגן עדן, על העצב והסבל אותם חוזה אלוהים לבני האדם החיים עלי אדמות ומחוץ לשערי גן העדן, אדם וחווה קיימים יחסי מין, חווה הרה ויולדת ומתחיל למעשה סיפורה של האנושות כישות עצמאית ונפרדת מאלוהים.

מהו התיקון ואיסוף שברי וניצוצות הנשמה עליהם מדברת הרוחניות היהודית?

מה שקרה לאדם הראשון בגן עדן ולחווה, האישה הראשונה, נועד לחזור על עצמו שוב ושוב בגרסאות אישיות מגוונות לכל אדם, גבר או אישה, וכן לכל נשמה על מחזור גלגוליה. שבירת הכלים מתרחשת למעשה בכמה רמות. ראשית ברמה הקוסמית, שהולידה את התרחשות המפץ הגדול, שלפניו היה כל החומר והאנרגיה, כל אור השפע האלוהי דחוס בתוך כלי מצומצם, שנשבר והתנפץ לאינספור כלי משנה ורסיסי אור, שיצרו את היקום החומרי הגלקטי. שנית ברמת הנשמה, שהפיכתו של האדם לבן תמותה פיצלה את התהליך הנשמתי לגלגולי חיים שונים, שמוות ושכחה מרווחים וקוצבים את תחילתם וסיומם. שלישית ברמה האנושית עצמה, כאשר אמנם יצירת נשמות שונות זו מזו הייתה חלק מקורי בתכנית האלוהית ולא רק תוצר לוואי של הבריאה, כפי שניתן לראות בסיפור הבריאה הראשון של הנשמה, בה כבר ומראש אלוהים מעניק לנשמה את יכולת ההתרבות, יוצר מראש את היסוד הזכרי ואת היסוד הנקבי עם יכולת ההפרייה וההולדה ליצירת גיוון וריבוי התבטאויות ואומר להם: "פרו ורבו ומלאו את הארץ".
.
אך עם שבירת הכלים במה האנושית, כאשר האדם מגלה בתוך עצמו רגשות מרמור, ייחוס של רגשות שליליים לזולת, תאווה ופחד מפני מחסור, תחושה של אינני מקבל מספיק לעצמי, נזרעים זרעי הפילוג ושבירת הכלים שבין אדם לעצמו ובין אדם לאדם. אכן, מיד לאחר עזיבת אדם וחווה את גן העדן, ועם תחילת ההיסטוריה האנושית העצמאית ובעלת הרצון החופשי והנפרד, מתחילה ההתרבות הגשמית, נולדים ילדים - וכך גם שנאת אחים איבה ורצח... אלו מתרחשים במקור בעקבות השוואה, תחרותיות, רצון לקבל היענות של האלוהות - שהיא למעשה הצלחה גשמית בעקבות הודיה לאלוהים. אולם ההודיה האמיתית היא על מה שיש, מבלי לצפות להיענות נוספת של אלוהים. ההודיה שבאה מתוך רצון וצתאווה לקבל עוד: עוד הכרה, עוד הצלחה עוד אישור חיצוני - או ניצחון בתחרות - היא איננה הודיה אמיתית, אין בה את פתיחות הלב האושר והתום שבהודיית אמת. אינטראקציה זו מולידה סבל פנימי של קינאה, אי שקט, ערך עצמי נמוך, וייסורי השנאה שמקורה בהשלכת הסבל הפנימי על הזולת, הסבל הפנימי גורם לגרימת סבל לאחר, לעתים אף עד כדי נטילת חייו, גרימת סבל לאחר מולידה רגשות אשמה, צער ופחד מפני נקמה.
.
סיפור המעשה של קין והבל מייצג את סיפור שבירת הכלים שבין בני האדם, וכן בין האדם לעצמו. שכן מה שמתרחש בין אנשים שונים קורה גם בין חלקי נפשו של האדם פנימה. אדם מזהה עצמו עם חלקים פנימיים בתוכו הנחשבים בעיניו ל"אני" והינם רצויים, ומדחיק או מגנה חלקים אחרים בתוכו שהוא מכחיש את קיומם בו, מודה על קיומם רק באנשים אחרים, או מכיר בקיומם אך מחשיבם כחלקים בלתי רצויים שאותם הוא רוצה להשמיד. האדם עשוי להרגיש רגשות נחיתות ושנאה עצמית כשצץ ועולה באופן צורם הפער בין חלקיו הרצויים ודמותו האידאלית לבין המציאות, המכילה חלקים אחרים בנפשו שאינם מתיישבים עם הדימוי הרצוי, או רגשות עליונות ושנאה או כעס על הזולת כשמתרחשות אינטראקציות צורמות בינו לבין אנשים אחרים המייצגים ומשקפים תכונות מוכחשות שלו עצמו. איסוף הרסיסים, תיקון הנשמה, הם מלאכת השכנת השלום, החיבוק מחדש של כל התכונות וההתבטאויות האנושיות בתוך הנפש ואצל בני אדם אחרים.
.
תוך כדי כך אדם מגלה שהאהבה והחמלה בתוכו גדלה, יכולתו להכיל גדלה, ויחד עימם גדל ומתרבה האור האלוהי בתוכו. ההתנגדות, שהייתה סיבה מלכתחילה לשבירת הכלים, פוחתת, ההתבוננות המפרידה ומנגידה על תכונות אופי ובני אדם מתרככת בחומה של אהבה וחמלה. זו השלמת המעגל מהפירוד בחזרה אל האחדות, מתוך הקיום הנפרד והחומרי, המאפשר את שכינתו של האור האלוהי בתוך הקיום הארצי. כשזה מתרחש חל תיקון של תופעות הלוואי שהתרחשו בבריאה, כלומר ריפוי של הסבל. פתיחת הלב וההארה האישית והקולקטיבית, הן ההתגשמות המתוארת בחזון אחרית הימים וביאת המשיח על ביטוייו השונים במקרא. לכל אדם היכולת והאחריות לאסוף את שברי נפשו, דרך השכנת שלום בינו לבין עצמו ובינו לבין אחרים. כאשר אדם מתקן את עצמו ואוסף את שברי נשמתו הוא גם עוזר בכך בתיקונם של הזולת, הן על ידי הקבלה והאהבה שהוא מעניק לאחרים, והן על ידי עצם נוכחותו והדוגמא האישית שהוא מנחיל, הנוטעת אימון, תקווה ואומץ בלב אחרים העושים את מסע התיקון שלהם כמוהו, מסע שרצוף אתגרים ומשברים ומצריך אמונה וחזון.    

אליאן ברט
מטפלת ברפואה סינית, שיאצו וייעוץ רוחני בתקשור. מנחת סדנאות פתיחה לתקשור, מדיטציה ותנועה מודעת. מחברת הספר "התמרה רוחנית".
054-7555878 

www.hatmara-ruhanit.com

elian_pi@yahoo.com 
 
 
 

תגובות למאמר

הוסף תגובה      

לא נמצאו נתונים

הוסף תגובה      

עידן-הדלי - גולשים לעידן החדש
הערה חשובה: הנכם נדרשים לקרוא בעיון את תקנון האתר לפני הגלישה והשימוש באיזורים השונים
מותאם לצפיה ברזולוציה של 800 על 600 פיקסל

ניהול תוכן מבית עידן-הדלי           חבילות אירוח אתרים
 

עידן-הדלי לאסטרולוגיה, הורוסקופ, תקשור, קריסטלים, פירוש חלומות, מטפלים, מיסטיקה, רוחניות, ריפוי טבעי ועוד מנושאי העידן החדש.