קליפת נוגה זהו מונח קבלי שמתייחס למציאות שאנו חיים בה. זוהי מציאות שבה מעורבבים יחד הטוב והרע, מציאות שיוצרת עבורנו תהליךשל ברורים מתמיד ... טוב . רע... להיכנס לעזה לצאת מעזה... משא ומתן או לא...
וברמה הפרטית גם - אין סוף ברורים... כן לאכול לא לאכול לתת לא לתת.
קוראים למציאות הזו במונחים רוחניים יהודיים עץ הדעת טוב ורע. כשהשאיפה האמיתית בעצם היא להיות בוודאות, זהו מצב תודעתי אחר... הוא קשור לתודעת עץ החיים.
אותו עץ שהוצע לנו בגן עדן... ולא ממש ניצלנו את ההזדמנות... זוכרים?
.
תודעת עץ החיים קשורה יותר מכל דבר אחר לאמת... צרופה... אור... שלמות... ודאות...
כשאני משוחחת על כך אם מקורבי...מטופלי...תלמידי... הם תמיד אומרים ההא את מתכוונת לפנטזיה... ואני אומרת שזו לא פנטזיה אלא מציאות... תודעתית.
בואו נגיד שמוסכם עלינו כבר שתודעה היא מחשבה - וכבר ידוע... שמחשבה יוצרת מציאות...
כך שהעניין הרוחני הזה הופך מהר מאוד למציאות גשמית...
לכל אחד מאיתנו יש גן עדן קטן בתוכו... לכל אחד מאיתנו יש איזה קול פנימי... שלוחש לו את חכמתו וברוב המקרים איננו מקשיבים.
 יונג קרא לו הזקן החכם שבתוכנו - (זקן זה מקושר למקור הידע של האמת האוניברסאלית ומבחינתי אפשר לומר חיבור לבורא עולם),
לאחר מעשה... נגיד... ידעתי... ולמרות הידיעה מתחתנים עם האנשים הלא נכונים...
פותחים את העסקים הלא בטוחים, עוזבים או מתחברים לאנשים הלא נכונים... וכך הלאה...
כשכל מציאות כזו יוצרת דרמות וכאוסים בלתי נגמרים.
אותו מקור בתוכנו שיודע אמיתות אלו מופרע... על ידי האגו מופרע על ידי הפחד...
 ואז אנחנו לא שומעים... לא עוזבים מציאויות כואבות. ממשיכים לשמור על הקו המוכר והידוע...
זה תמיד הפחד ששוכן שם... ויוצר מציאות גם אם נדמה לנו שלא ....
.
למה אנחנו משמרים מציאויות לא רצויות?
כי תמיד יש איזה רווח משני, שמשאיר אותנו באותו המצב...
האישה המוכה לא עוזבת את בעלה כי היא רגילה לקבל מכות ואהבה ביחד... וגם לא מאמינה שתוכל, לדאוג
לעצמה... הילד המוכה ממשיך להיות מוכה גם כבוגר או על ידי הבוס או על ידי בן הזוג.... משום שהוא לא מאמין
שיש לו עוצמה משל עצמו לשנות... או ממשיכים להיות מכורים לעבודה כי נדמה שרק כך אפשר להצליח...
בקיצור - אנחנו לא מאמינים בעצמנו או ביקום שהוא בכל זאת ידידותי בעבורנו...
אין לנו השגה כזו... במיוחד לנו כיהודים.
עוד מעט נגיע לפואנטה...
גם בתור עם אנו נמצאים במציאות עץ הדעת טוב ורע...
החלק הטוב שלנו הוא האיכויות הידועות שלנו...חכמים... הומאניים... עם הספר המקושר לרוחניות.
החלק הפחות טוב קשור לפחד הגדול ביותר שלנו והוא להיות מושמדים... זה ברקע שלנו.
גם אם בנינו מדינה מדהימה... גם אם יש לנו מוחות מיוחדים במינם...
גם אם יש לנו את הצבא החזק בעולם... גם אם שרדנו את השואה ועוד התעצמנו מאז, עדיין יש לנו עמוק בפנים את הפחד הזה...
לפחד הזה עדיין אין ריפוי... זה הכאב שלנו ... זה הפצע שלנו... שם נבנה האגו הלאומי שלנו...
להיות חזקים...לא חשוב במה העיקר להיות חזקים...זה הבסיס לגזענות שבנו...
 ובאשר לביטחון ... כשאנו נשענים על החוזק הצבאי בלבד, ולא ממש מחוברים למהותנו כעם מעבר- לאגו... מעבר לחוזק... שם אנחנו מתחילים להפסיד....שם אנחנו בהתנצלות.... בברורים...
 בחוסר בטחון שם אנחנו מפסיקים לשאול את הזקן החכם שבתוכנו את השאלות החשובות...
.
מי אנחנו באמת?
איך הצלחנו בכל זאת לשרוד במציאות שאנו כל כך שנואים בה?
את סרט הסוד ראו בעולם 240 מליון איש בערך... המידע שהועבר דרכו הוא אבק - לעומת הידע שקיים בקבלה... ובכל זאת הצליח להעלות לתודעה את האפשרות שאנחנו בוראים את המציאות של עצמנו...
שכוח המשיכה קשור למערכת האמונות שלנו... אם כך...
איך יצרנו את המציאות בה אנו נמצאים??? מה החלק שלנו???
פחד מהשמדה המונית....! כעס על בורא עולם ובעיקר על השואה,
עניין שיצר המשך נתק רוחנית... מהמקורות ועקב כך אי היכולת לתפוס את גורלנו.
השואה פערה חור גדול ביותר בהיסטוריה שלנו... ההלם הרגשי הכה בנו חזק. רק עכשיו בזמנים אלו, אפשר לראות ביטוי יותר מאסיבי של האירועים מן העבר דרך  יצירות אומנות.
.
בעולם נוצרו אלפי סרטים על התקופה ההיא, אצלנו ביחס למי שעברו זאת מעט מאוד... מעט מאוד....
דור שלם מטופל בצורות שונות ומשונות... כדי לשחרר את הקורבנות הזו מתוכו....
ועדיין אין סליחה... יש רק חוסר הבנה , חוסר אונים... ועקב כך גם חוסר אהבה עצמית...
להיות יהודי זה מפחיד... זה להיות לא אהוב... להיות בלתי מובן...
כל זה יצר את ההישענות שלנו על חוזקו של המוח היהודי וצה"ל, וזה מה שאנו מביאים לעצמנו דרך התקשורת של העולם...
לא חשוב כמה נוותר... לא חשוב כמה נהיה הומאניטאריים... לא חשוב כמה ננסה להיות מתחשבים וזהירים... לא יתפסו אותנו ככאלו. התת מודע הקולקטיבי... יודע מי אנחנו... כפי שאנחנו יודעים ומרגישים את האדם שעומד מולנו ,אם הוא אמין ... חלש או חזק...צוזה ברור שאנחנו לא במקומנו...
אנחנו לא מחוברים למהות שלנו - או לעוצמה האמיתית שלנו...
לכן הכעס עלינו, ולכן הכעס על עצמנו... אנו לא באמת רוצים באלימות הזו... אנחנו לא באמת רוצים להרוג ילדים... אנחנו רוצים שלום...!!!! אבל עדיין כועסים. עדיין פוחדים.
.
כל המציאות הרוחנית שלנו היא אחדות ובכל זאת...אנחנו יוצרים פילוג...
הרווח המשני שלנו זה להרגיש חזקים, הפחד הוא שאם לא נהיה חזקים זה יתבטא דרך הצבא שלנו... אז נושמד... והינה המעגל הלא נגמר הזה...
אני אומרת בואו נתעצם... זה משהו אחר... להיות כוחני, וזה משהו אחר לפעול מתוך עוצמה...
בתרגיל מס' אחד בערך בג'ודו, כל ילד שלישי בממוצע לומד את החוג הזה... עם המורה הזה...
שמסביר לו את ההבדל... איך להפעיל את העוצמה ממקור פנימי...
איך להשתמש בתנופה של היריב ולהטות אותה כלפיו..וכו'... אני אומרת.. בואו נרפא..
ואז גם החייל שלוחץ על ההדק כשצריך, הלחיצה שלו היא אחרת...
הוא ילחץ על ההדק וידע שאין יותר הפגנות בעד ונגד מה שהוא עושה - הנשמה שלו תהיה קצת פחות שבורה ומצולקת... ( ראה ערך: הסרט "ואלס עם בשיר..." מבית היוצר שלנו" ), כשנבין את העוצמה והיעוד... ואת המשמעות הנכונה של, אור לגויים, אז גם נוכל להחזיר שטחים אם צריך , בהשלמה...
מתוך זה שזה יהיה הדבר המדויק ל לעשותו , לא שויתרנו מחוסר ברירה, אלא - הענקנו משהו בעבור השלום...אז גם היריבים שלנו ידעו זאת... ככה איך שהם... לא רואים בעיניים, הם יבינו זאת... כי נהיה במקום שנוכל לעזור גם להם להתעצם... גם הם עמוק בפנים לא רוצים מלחמה... וגם להם יש רווחים מהמצבים הללו...
.
לסיכום: הפתרונות אינם מדיניים או צבאיים... הפתרונות הם בריפוי הרובד הרוחני ..להתפייס עם הבורא שלנו... לנסות להבינו לאו דווקא דרך הדת אלא דרך היהדות... (זה לא בהכרח אותו הדבר)...
או לימודי גאולה אחרים הכוללים את מציאותו של בורא עולם.
השינוי דורש חזון חדש... והוא יכול לבוא רק מתוך השענות על המקור... (המילה שינוי בנויה מהשורש ש נ ה עם חולם משמע חוזר אל עצמו). זוהי לא משימה בלעדית שלנו... האנושות זקוקה לתיקון רוחני... על זה יקום או ייפול דבר.
אנו נמצאים בשעת האפס להבין זאת... הדתות יצרו קשיים ועיוותים בלתי רגילים אבל כשהרוחניות מתוקנת... כשהאגו לא במרכז חיינו התמונה מתבהרת .
עיני העולם נשואות אלינו... אל עם ישראל...
הפנים הגלויות זה שנאה כלפינו, ואילו מהצד הבלתי גלוי זו הדרישה כלפינו, לפעול מהמהות שלנו משום שיציבות העולם כולו תלויה בזה – איך זה קרה ? צרוב בנו היעוד הזה.... אם נרצה או לא... צרוב בנו המידע כיצד לעשות זאת... נתנו לנו הכלים הרוחניים מתאימים לעניין זה אחרת -
איך אפשר להסביר את ההישרדות שלנו.
.
מה כדאי לנו לבחון:
• . את המהות... את החיבור שלנו למקורות ...לבורא עולם..
• איך לתקן את השבר שנוצר שהשאיר את רובנו בהתייחסות ילדותית ולא מושכלת כלפיו כאבא מצד אחד, כקוסם, כבעל הסופר הגדול בעולם, או כשופט ואכזר שבאכזרים הגורם למציאויות נוראיות להתקיים.
• להבין את התפקיד הרוחני שלנו - אנחנו עם שמכיר את הקצוות כולם מנחיתות לעוצמה, ועוד ועוד,
לכן אגור בנו גם הידע לפתרונות...זוכרים את משחק המילים מ ח ל ה - ה ח ל מ ה...
לכן מתבקש מאיתנו להעביר את האיכויות הללו לא ממקום של עליונות אלא ממקום של שותפות...
מהמקום של ידיעת התפקיד שלנו בעולם הזה,  ולתת אותו בשפע.... באהבה....ברצון תוך ראיית האיכות והיעוד של האחר האחר.
כל מאמן מתחיל יודע שכדי שהאדם יהיה מאושר הוא צריך להבין את ייעודו...  לא נועדנו להיות מדינה נוספת של ארה"ב....
• תודעת עץ הדעת טוב ורע זוהי תודעת מוות בעצם...
האור בו מתכלה... זמני.. ובכל זאת  התהליך שקורה באמצעות הברורים, חשוב למודעות - אך עדיין יש בו תודעת מוות -ועץ החיים הוא זה שנותן חיים...את האמת את הקדושה יחד מהויות אלו יכולות לתת לנו אור אין סוף...
ביהדות אומרים "ישועת האל כהרף עין".. ומאחר שהבורא מתבטא דרכנו... הידיעה הזו קיימת בכולנו...
תודעת עץ החיים"...


מאירה אור אביב - מורה רוחנית ומתקשרת, מפתחת גישת ה"אחד עוצמה שתאמן".
050-7533233